אהבה מיוחדת במינה "אל תעזביני לעת זיקנה" פרק נ"א
דניאל שמח מאד כי ניסן טלפן ושיפר את מצב רוחה של אהובתו. היא עדיין לבשה את שמלת הכלה והיופי שניגלה במראה הענקית פתח את מעין הדמעות והיא פשוט חשה חסרת אונים למרות כל היופי שמעניק לה אהובה, מקום העבודה החברות המופלאות עמנואל וסופי אך היא איננה מצליחה להיות רתוקה למיטה ולחיות עם פחד שמא חלילה יקרה הגרוע מכל עם העוברים אשר נושאת ברחמה.
דניאל כמובן נישק את לבי שלו ולאחר שהיא התיישבה על המיטה הוא הפשיט ממנה את השמלה המהממת ושב והלביש את לבי בפיג'מה והיא מיד נכנסה למיטה כשדניאל פורש את השמלה בכורסא הענקית שהייתה בחדר השינה.
"לבי מלמל דניאל, אנא מתוקה שלי, תנסי להתגבר, תנסי לא להיות כל כך עצובה ומסכנה, אני מקווה שפרופסור רון יאפשר לך לחזור לפעילות רגילה אולי בהגבלות כאלה ואחרות אך אנא יפה שלי, עשי סוייץ' בראש ותחשבי רק חיובי דלגי על התקופה הזו והתרכזי בחתונה שלנו על הלידה שלנו ועל כל היופי שקיבלנו מבורא עולם".
"אתה צודק אהובי אני כן רוצה להתרכז ביופי אך פשוט אני לא מצליחה יתכן והטראומה נחתה עלי קשה מדי לא הספקתי לשמח שאני בהיריון וכל האישפוז בבית החולים כשאתה רחוק ממני, וכעת השמירה לפחות לעוד שבועיים כשהפחד שלי הוא שמא אעשה תנועה כזו או אחרת ואזיק וכך אני ביני לבין עצמי עצובה והכאב העמוק שלי כי אני מעציבה גם אותך ולא לך מגיע דניאל שלי אתה צפיחית בדבש יקירי שלי.
בטרם הספיק להשיב לה צלצל הטלפון . דניאל הרים את השפופרת ועל הקו פרופסור אלון מהמחלקה הכירורגית אליה התקבל דניאל לעבוד.
"כן פרופסור אלון מדבר דניאל, מה אתה מנסה לומר לי כי עלי להתחיל לעבוד לאלתר? לא אוכל להתחייב להתחיל לעבוד מיד סליחה ? לפחות חצאי ימים אנא השאר לי את מספר הטלפון שלך ואשוב אליך בעוד דקות מעטות"
"דניאל אמרה לבי אתה כן יכול להתחיל ואם מדובר בחצי יום מה טוב אך גם אם תצטרך לשהות במחלקה יום שלם, אנא אפשר לי להתנהג כילדה גדולה ולאפשר לך להתחיל מיד בעבודה, זה עשוי לעזור לי כשאני מאפשרת לך לצאת ואני אמשיך להיות כאן בחדר ואחכה לשובך, יש לי טלפון אתה תהיה זמין תמיד אז בוא ננסה מתוק שלי".
דניאל נישק לאהובתו מכל הלב והיא השיבה לו בנשיקה מלאת אהבה, הערצה והוקרה כשהיא אומרת רק מלה אחת קטנה ת ו ד ה .
הוא צלצל לפרופסור אלון ואמר לו כי למרות שיש לו בעיה לא פשוטה בת זוגי ואני החלטנו להיעתר לבקשה ואני אהיה מחר בבקר בשעה 08.30 במחלקה.
הפרופסור הודה לו מאד והשיחה נותקה.
"לבי את פשוט הדהמת אותי, את בטוחה שכל מה שאמרת נאמר מכל הלב האם את חושבת שתוכלי להישאר לבד?"
"ודאי שאוכל אתה תסדר כך שהכל יהיה בהישג ידי וממילא מותר לי לרדת לשירותים אז בדרך אוכל לשתות גם משהו באם אהיה צמאה, אני מקווה שאיש לא יצלצל בדלת כי לא אפתח אותה".
"ודאי לבי שלי לדעתי איש לא יצלצל בדלת בטרם יצלצל לנו בטלפון ואני שמח שלא רשמתי את שמינו בדלת הכניסה כך שלעת עתה הננו משפחה עלומה ח ח ח ח צחקו שניהם יחדיו.
דניאל הכין ללבי ארוחת ערב וגם הוא אכל יחד איתה בחדר השינה כששניהם נהנים מהביחד וכן מהארוחה הטעימה מאד מאד.
לאחר שדניאל סידר הכל במטבח הוא שב לחדר השינה ולשמחתו לבי הייתה שקועה בשינה עמוקה והחיוך על פניה.
הוא רכן אליה ובעדינות נישק על לחיה וכדי לא לגרום לה להתעורר הוא לקח את כלי המיטה שלו לסלון ונרדם
המשך יבוא
תגובות (0)