אהבה מיוחדת במינה "אל תעזביני לעת זיקנה" פרק נ"ן

לבי ודניאל יצאו מבית החולים כשהם בדרכם הביתה. כל אחד עם מחשבותיו אשר מתרוצצות בראשו. לבי לשמחתה הכלה לכיוון מעדה לעבר מגרש החנייה כשדניאל מחבק אותה והם עושים את צעדיהם באיטיות רב לעבר הג'יפ הגדולה והמבריק.

לאחר שדניאל הקים את לבי בזרועותיו (לא רצה שהיא תתאמץ מאחר והכניסה לרכב הייתה טיפה קשה ) לאחר שגם הוא התיישב והחל לנהוג פרצה לבי בצחוק מתגלגל משהו שזה זמן רב לא צחקה כמו עתה.

"דניאל התחיל גם הוא לצחוק ותוך כדי הצחוק שאל אותה מה השמחה"?????

"דניאל השיבה לבי תוך כדי צחוק לפחות מבחינת הרכב אנחנו מסודרים. נשים שלושה כיסאות בטיחות ואני אשב לידם, יש לנו מקום בשפע אפילו לרביעייה חחחחח.

"לבי מתוקה שלי אנא לא להגזים ואולי U.S. הקרוב יגלה עוד כמה וכמה חמודים כאלה"

אני מאושרת אמרה לבי, אני פשוט מאושרת כמה נחת יהיו לנו דניאל אהובי הסר דאגה מלבך, מה שאני מתפללת זה שאחזיק מעמד קרוב לוודאי תהיה לי בטן מפלצתית ואתה לבטח תפסיק לאהוב אותי.

"לבי כיצד אוכל להפסיק לאהוב אותך את התבצרת בתוך תוכי אני מעריץ אותך ואני אוהב אותך עד כלות.

שניהם הגיעו הביתה ולבי צעדה לאיטה לעבר המעלית ומשם הביתה. ואוו המשיכה לבי לחייך וליהנות מהמצב שהיא והוא נמצאים בו.

דניאל אנא חזור לעבודתך, וחייך כי העולם אוהב אותנו, חייך לשמש בבוקרו של יום חייך לירח ולכוכבים בערבו של היום כשאתה ואני נהיה צמודים אחד לשנייה והאווירה שאת כה אוהבת לחוש אותה זו תהיי אווירה של זוג הורים גאים ומאושרים לקראת הבאות.

"לבי שלי כיצד אוכל לא לאהוב אותך כשפיך דובר את האמת לאמיתה"

"בואי אלי הוא נישק לה עם המון תאווה ואהבה ולחש לאזנה כשאחזור לבית החולים אשאל את פרופסור רון את השאלה שביקשת ממני לשאול וכמובן לא אזכיר לך מה היא השאלה.

לבי כהרגלה הסמיקה עד לב השמיים ולחשה שאל אותו אל תשכח מתוק שלי.

דניאל יצא לעבר בית חולים ולבי נותרה בגפה היא הכינה לעצמה כריך והחליטה לשוב למיטה מאחר והעייפות וכל המתח נותן את אותותיו.

לשמע צלצול הטלפון היא ניעורה משנתה ועל הקו לא אחרת מאשר יונית שמטלפנת מפריס לדרוש בשלומה.

"ואוו רונית אני כל כך שמחה לשמוע את קולך מה שלומך מאמי"??

"אני בסדר גמור אך החדשות הן אצלכם מה קורה לבי"?

"לפני כשעתיים חזרנו מתל השומר כשהפרופסור ביצע בי סריקת מערכות ולא תאמיני למה שאומר לך יונית יקירתי, יש לנו שלישייה 2 בנות ובן ואני מאושרת עד הגג."

"ואוו ברצינו שלישייה אבל את עדיין ילדה בעצמך !!!! באיזה שבוע את לבי שלי המתוקה? לפי הפרופסור אני בסוף השבוע ה-15 ונכנסת ל-16 , ורק השבוע הזה הוא מבקש שאמשיך לשמור על המיטה לבל תברח חחחח אך לא בהקפדה כה רצינית כפי שהיה עד היום, אני חוץ מההליכה לשירותים לא זזתי מהמיטה והודות לדניאל הצלחתי לשרוד"

"אז בעוד שבוע ימים תוכלי אפילו לשוב לעבודה במשרה חלקית?"

"נכון, אני מקווה שכך זה יהיה"

"שוחחתי עם אמי הבקר והיא סיפרה לי שאת זמן רב לא בעבודה והיא ועמנואל לא רוצות להפריע ולכן אינן מצלצלות ועל לבקר בשלב הזה לא חכם כי יגיעו אורחים."

"נכון יונית את צודקת, אך אולי מהשבוע הבא המצב ישתנה ואוכל גם לארח בביתי ואוכל לשוב לעבודה אך הכל במינורי אסור לי להתאמץ מעבר ליכולות שלי וכמובן לא להגיע למצב של עייפות והתרגשות"

"יופי מתוקה שמחה בשמחתך מיסרי את אהבתי לדניאל אגב הוא בבית עכשיו"

"לא הוא הסיע אותי הביתה ומיהר לחזור לבית החולים"????

"למה הוא לא מרגיש במיטבו"

"הוא אמנם בהלם מוחלט חחחחח אך הליכתו לבית החולים היא מאחר וקיבל את ניהולה של אחת המחלקות הכירורגיות, חטפו אותו כמו לחם שיצא זה עתה מהתנור"

"שמחה מאד לשמוע ומיסרי לו את אהבתי".

לבי נשארה עם השפופרת ביד וחשבה בינה לבין עצמה היכן הייתה לפני כמה חדשים באיזה סטטוס והיכן היא נמצאת עכשיו. עם חיוך רחב על פניה חזרה לישון"

המשך יבוא