אהבה

פרק א'

בבבית הספר לאחיות הסתיים עוד מחזור ולאחר 3 שנות לימוד לא קלות אך מעניינות קיבלה גם לירי את תעודת ההסמכה "בוגרת בית הספר לאחיות – בהצטיינות, בטרם התפזרו הבנות ביקשה מנהלת בית הספר להזכיר לכולן כי הערב בשעה 20.00 תתקיים מסיבה רבת משתתפים לכבודן וגם תכנית אמנותית תלווה את המסיבה.

לירי יצאה מהאולם ולמרות "ההצטיינות" חשה כה בודדה. הזיכרונות המרים תמיד עולים וצפים ואת אותה תאונה שגבתה את הוריה ואחותה – אותה תאונה לא תשכח לעד. היא המשיכה בהעלאת הזיכרונות וחשבה אולי גם היא הייתה צריכה להיות ברכב המשפחתי – לפחות לא הייתה נישארת כה עצובה כה בודדה.

חברתה הטובה של לירי , נטע , הייתה כמעט יחידה שלירי סיפרה לה על כל האירוע העצוב שארע למשפחתה ולכן נטע תמיד השתדלה להיות לידה "ולחבק אותה" כי מעבר לכך אין שום אפשרות לשנות את המצב הקיים. "לירי שאלה אותה נטע", "את רוצה להתארח אצלנו לירי" את יודעת כמה הורי אוהבים אותך ותמיד ישמחו לפגשך". לא נטע , תודה חברתי הנאמנה , אך אני מעדיפה ללכת למעונות ופשוט להתכונן למסיבה ולהפסיק לרחם על עצמי.

שתי החברות נפרדו בחיבוק אוהב וכל אחת הלכה לדרכה. לירי כשהתעודה בידה צעדה לעבר המעונות "שנתנו לה פינה חמה לשהות בה, וקרוב לודאי תצטרך לחפש לה מוצא אחר, כי 3 השנים חלפו , וממחר היא תסווג באחת המחלקות בבית החולים "שיבא" ברמת גן. היא רצתה מאד, לעבוד במחלקת ילדים "לחבק אותם" ולהשתדל ככל יכולתה לטפל בהם עם המון אהבה ורגש חם.

לירי הגיעה לחדרה, הניחה את התעודה על שולחן הכתיבה שהיה לרשותה, ניסתה בכל כוחה ומאודה, לשמח על התעודה, ועל סיום הלימודים אך, אבדן המשפחה, אובדן ההורים המתוקים והאחות מאי שבסך הכל צעירה ממנה בשנה, האחות שהכל גילו אחת לשנייה – כולם "נכחדו" ו ולמרות שחלפו 3 שניםהכאב והצלקת שבליבה תוותר לעד בתוך תוכה. היא חשה ,עייפות פיזית ונפשית כאחד, נשכבה על המיטה ומיד נרדמה.

כשהתעוררה לירי משנתה הייתה השעה כבר 19.00 , וואו כמה שעות ישנתי, מצב הרוח השתפר והיא נכנסה מיד להתקלח ולהתכונן למסיבה שגם אליה כמו לכל שיעור ושיעור אסור לאחר. לירי נכנסה להתקלח חפפה את גם את ראשה והשיער הקצרצר שעיטר את ראשה, התאים לה מאד , והיא פשוט הייתה בחורה יפה, תלמידה מצטיינת אך הפלדה, העופרת שמכאיבה וחונקת כל הזמן , נותרה ואין לדעת אם בכלל, יום אחד תיעלם.

לירי יצאה מחדר האמבטייה והתלבשה הפעם לא בתלבשות בית הספר, אלא בחליפה יפה שקנתה כבר מזה זמן רב אך עדיין לא חידשה אותה. היא הלמה אותה מאד, ובשעה 19.30 הייתה מוכנה ומזומנה למסיבה , שהמנהלת הבטיחה שגם תכנית אומנותית תלווה את אותה מסיבה.

בדרך לאולם היא פגשה עוד חברות כשכולן התקשטו בבגדים יפים , לירי החמיאה לכל אחת ואחת וכמובן גם היא קיבלה מלוא הטנא מחמאות.

הבנות הגיעו לאולם שהיה מלא בבלונים פרחוניים , ו- די.ג'י צעיר בדק את עוצמת הקול במערכת המשוכללת שלו.

המשך יבוא