אמא,איפה אבא?

״חזרתי״ קראה האמא אחרי שחזרה מן הסופר,מביאה מצרכים ומסדרת אותם במקרר.
האמא הלכה על החדר של ביתה בת החמש וראתה שם את ביתה בוהה בקיר ומסקרת בובה.
״מה את עושה מתוקה?״ שאלה האמא.
שתיקה.
כעבור דקה שאלה הילדה ״אמא,איפה אבא?״ שאלה הילדה והמשיכה לסרק את הבובה.
שוב שתיקה.
הילדה המשיכה לסרק את הבובה ולא אמרה מילה,מחכה לתשובה.
״הי מותק,את יודעת מה הבאתי לך מהסופר?״ שאלה האמא לחוצה מנסה להתחמק מן השאלה.
״מה?״ שאלה הילדה הקטנה בשמחה והלכה אחרי אמה למטבח.
״רק אחד,אולי שתיים טוב?״ שאלה האמא לפני שהגישה לבתה את שקית הממתקים שקנתה.
הילדה אכלה בשקט והאמא לחוצה.
׳מה יקרא בפעם הבא?׳ שאלה את עצמה ׳בפעם שממתקים לא יצילו אותי מהתשובה?׳ האמא נלחצה יותר ויותר ׳ איך אספר לבתי שהיא תוצאה של הרס ולא של אהבה? שהיא נוצרה מאכזריות כאב ושנאה?׳
~כעבור הרבה הרבה זמן~
הילדה גדלה.
לא קטנה יותר.
לא בת חמש,בת ארבע עשרה.
ועדיין,איפה אבא?.
״אמא את יודעת מה למדנו היום בחינוך מיני?״ שאלה הילדה את אמה בזמן שאכלו ארוחת ערב,ספגטי עם רוטב עגבניות.
״לא,מה למדתם?״ שאלה האמא מתענגת על כול ביס אך עדיין סקרנית לשמוע על היום של בתה.
״על אונס״ אמרה הילדה,והאמא היתה צריכה להתאמץ לא להפיל את המזלג ולפרוץ בבכי.
״אמא,איפה אבא?״ שאלה הילדה בישירות.
״את יודעת מה הכנתי ל-״ התחילה לומר האמא אך הילדה קטעה אותה.
״אמא,איפה אבא?!?!?״ כמעט צרחה הילדה.
״די להתחמק,אני רוצה לדעת ואני רוצה לדעת עכשיו!!!״ התעצבנה וכעסה הילדה.
האמא שתקה.
אחרי חמש דקות לקחה הילדה את הצלחת והלכה לחדרה.
~כעבור עוד הרבה הרבה הרבה זמן~
הילדה לא קטנה יותר.
לא בת חמש ולא בת ארבע עשרה.
בת עשרים וחמש היא היום.
עוד שבועיים מתחתנת.
ועדיין,איפה אבא?
הילדה הזמינה את אמה לראות את הבית החדש ולאכול אימה ארוחת בוקר.
האמא התרשמה מן הבית הגדול ועוד יותר מן ארוסה של בתה,לאחר מכן הלכו הילדה והאמא לארוחת בוקר.
״אמא,איפה אבא?״ שאלה הילדה.
האמא שקלה מה לומר,הילדה כבר לא ילדה יותר,היא יכולה להתמודד עם האמת.
אבל לא עם כולה.
״איננו״ אמרה האמא והמשיכה לאכול.
״זאת אומרת שהוא מת?״ שאלה הילדה.
״לא,פשוט איננו.״ אמרה האמא.