אני גרוע בכותרות

יום אחד.
בבית חולים אחד.
נולד לו ילד, ילד מיוחד
אביו של הילד לא היה אבא רגיל
שמו היה גיל, הרמטכ״ל
הילד התחנך וגדל
ללחימה למען המולדת, ואהבת הארץ ככלל.
בבית הספר צחקו עליו תמיד.
הוא לא רצה להבריז משיעורים או לעצבן את המורים.
הוא רצה להיות תלמיד.
על חיל האוויר הוא חלם…
להיות מעל כולם.
לעוף לו בגבהים
לא לפחד ממה שעליו חושבים.
חלפו השנים. הגיעה עת הגיוס.
הוא התקבל לקורס טיס.
הוא הרגיש נהדר.
אם זאת, התחיל ללמוד כאילו אין מחר…
למד על מנועים, לחץ אוויר ומבנה העננים.
כעבור שנה וחצי סיים בהצטיינות,
והטיס מטוס צבאי באותה הזדמנות…
הוא היה הכי טוב ביחידה!
כינו אותו ״אגדה״!
הוא חתם קבע.
הקים משפחה וגידל ילד.
ילד קטן, ושמו יונתן.
כעבור כמה שנים פרצה מלחמה.
אביו של יונתן נקרא ללחימה.
מלחמה רעה, קרה וחסרת רחמים.
הוא עלה על מטוס וטס למרומים.
זאת הייתה טיסה שגרתית מהסוג שהוא אוהב.
עד שלפתע התגלה צבא האויב.
עשרות מטוסים עמדו בשורה.
סיכוי לצאת ממצב כזה הוא קלוש.
מצב נורא.
הוא ביצע תמרונים, הצליח להפיל שלושה.
זו הייתה סצנה קשה.
הוא המשיך וניסה ללא הצלחה.
כשלפתע פצצה צנחה.
נשברה הכנף. המטוס כבר לא עף.
הוא צנח אל הים.
לא נמצא מעולם.
הבשורה הגיעה למשפחה שציפתה לשובו.
אשתו, לא יכלה לסבול את הכאב.
היא הייתה חלשה…
ובחרה לברוח, בדרך הקשה.
היא כתבה מכתב.
לקחה את האקדח.
אצבע על ההדק.
קליע נפלט.
יונתן שמע ורץ בבהלה.
ראה את אימו מתבוססת בדמה.
לידה מכתב לבן.
מוכתם בדם.
סליחה יונתן.
סליחה.
יונתן הקטן, בהלוויה של הוריו
בקושי רב, מנסה להמשיך בחייו…