אני לא רוצה לעשות את זה יותר..

לא רוצה לעשות את זה יותר,
לא רוצה להיות כבר בכלל,
כל פעם שעובר עוד יום,
חושבת אם לחיות.
לא רוצה לקום מהמיטה,
תפסיקו להכריח אותי כבר.
מסתכלת על הצלקות,
מספיגה את הדמעות.

לא חושבת בכלל על ציונים,
רק שותקת כל החיים.
רק משפילה את מבטי
כשיורדות הדמעות
ומשקרת על הכול.
נופלת במסדרון,
צחקוקים עוברים
ואנשים לא שותקים.
לא עושה שיעורים,
לא מקשיבה למורים.
הפלאפון מלא בהודעות
ורק קללות.

לא רוצה לעשות את זה יותר,
לא רוצה להיות כבר בכלל,
כל פעם שעובר עוד יום,
חושבת אם לחיות.
לא רוצה לקום מהמיטה,
תפסיקו להכריח אותי כבר.
מסתכלת על הצלקות,
מספיגה את הדמעות.

מדפדפת במחשב,
רואה את כל המילים עוברים.
רק דיונים בקללות,
ששוברות את לבי.
מרגישה שהחיים לא שווים,
קרובה לסכין.
עכשיו אני מתחילה לחתוך.
רק העצב בלבי
וחיוך כבר לא על פניי.

אך שנייה לפני,
לפני שזה קורה,
סרטון אחד קטן העליתי,
שרק מראה את הדברים שעברתי.
אחרי זה התחלתי לחתוך עמוק,
עמוק עד מוות.
מתנתקת מהכול,
עוצמת את עיניי בשקט.
דמעות אחרונות יורדות,
דמעות שלעולם לא יחזרו.