sapir13
אני רוצה הדגיש, זה לא אמיתי! רק ניסיתי לעשות את זה מנקודת הרגשה/מבט של ילדה במקרה הזה.אני אוהבת את ההורים שלי (= רשמתי משהו אחר אבל זה נמחק לי או משו ולא ממש זכרתי מה רשמתי אז...אם זה מרגיש למישהו שזה קצת פתוח בסוף, מוזמן להגיד לי (:השמות של הדמויות בדויים (כן יודעים את זה אבל חשוב להזכיר...)אז... רוצים להביע את דעתכם?

אני מאומצת…

sapir13 20/02/2013 1671 צפיות 15 תגובות
אני רוצה הדגיש, זה לא אמיתי! רק ניסיתי לעשות את זה מנקודת הרגשה/מבט של ילדה במקרה הזה.אני אוהבת את ההורים שלי (= רשמתי משהו אחר אבל זה נמחק לי או משו ולא ממש זכרתי מה רשמתי אז...אם זה מרגיש למישהו שזה קצת פתוח בסוף, מוזמן להגיד לי (:השמות של הדמויות בדויים (כן יודעים את זה אבל חשוב להזכיר...)אז... רוצים להביע את דעתכם?

יום שני 19.2.13
יומני היקר,
אני כותבת עכשיו את רגשותיי במחשב.
אני מרגישה שגופי מתרוקן מכל רגש שהוא אי פעם הרגיש. אני כבר לא מרגישה כאב או סבל, לא מרגישה אושר או אהבה.
הם שיקרו לי! איך הם יכלו לעשות לי את זה! אני כבר לא מאמינה להם יותר. הם, ההורים שלי שחשבתי שהם רק שלי, ושהם אוהבים אותי, שיקרו לי.
את מחברת היומן שלי כבר מזמן הנחתי בצד. לא דף ולא שתיים יכולים להכיל את הרגשות שאני מרגישה כעת. אני מסתכלת על הדפים, שספוגים מדמעות שלו מפסיקות לרדת, גם עכשיו.
נעלתי את דלת חדרי. אני נשענת עליה בגבי כשלרגליי המחשב הנייד שלי.
להגיד לך את האמת, היו פעמים שבמהלך חיי חשדתי בכך, בכך שאני מאומצת. כל פעם ששאלתי את הוריי על השורשים, הם לא רצו ממש לענות. עכשיו אני מבינה שזה בגלל שהם לא ידעו אותם.
למה הם לא סיפרו לי מההתחלה? למה אני צריכה לגלות את זה בטעות בזמן שהם רבים על אם זה היה נכון לאמץ אותי?
לא רציתי לגלות את זה ככה. אני זוכרת את המילים שהם הטיחו זה בזה…

"זו היתה טעות, אני אמרתי לך! היא לא מביאה שום תועלת למשפחה! היא בסך הכל ילדה עצלנית ומפונקת!"
"איך את יכולה להגיד את זה?! שכחת שאת בעצמך רצית תינוק, ועוד ילדה?! חיכינו חודשים בשביל הזדמנות לקבל אותה וככה את גומלת? "….
ה"שיחה" כמובן לא נגמרה אך לא יכולתי להקשיב יותר. רצתי לחדרי ושמעתי את אבא שלי קורא אחריי
"שיר, בבקשה תפתחי את הדלת….." לא שמעתי את המשך דבריו. הנחתי את ידי על אוזניי והקשבתי לפעימות ליבי.
למה? למה? למה?… זאת השאלה היחידה שהתרוצצה במוחי. שקלתי לפתוח את הדלת, באמת,
אבל אני לא חושבת שאני יכולה להתמודד עם מראה פניו של אבי.
הרגשתי דחיפה קלה בגבי. הדלת זזה. 'אבי בטח פרץ אותה..' חשבתי. 'הוא הרי מומחה בזה.'
זזתי הצידה כדי לאשר לדלת להיפתח. עדיין לא הסתכלתי על אבי אך ידעתי בוודאות שפניו וליבו שבורים. הוא תמיד אהב אותי, גם כשאמרתי לו שאני שונאת אותו. יכולתי לחוש במבט שנעץ בי, כאילו לא החליט אם להמשיך לאהוב אותי; לבסוף הרגשתי את ידיו נכרכות סביבי לחיבוק דוב, כמו שהוא בדרך כלל נוהג לעשות לי.
"אתה לא חייב להעמיד פנים יותר, אני אבין לגמרי אם תגיד לי שאתה לא אוהב אותי יותר ושכל זה היה משחק." אמרתי בקול נטול רגש אך רועד.
"זה לא היה משחק, שיר~שיר. אני באמת שמח שאימצנו אותך."
נשברתי. המילים הפשוטות האלה שלו שברו אותי. יכולתי להרגיש את כל הכנות שיש לו במילים האלה.
הסתובבתי עליו והסתכלתי על פניו שחייכו חיוך עדין ורפה. פתאום לא יכולתי להחזיק את זה יותר. טמנתי את ראשי בכתפו ובכיתי. הרגשתי שאני בוכה את כל הצער והכאב שהרגשתי, שאני בוכה החוצה את כל הרגשות שלי, הרגשות שמקום נעלמו לי.
שמעתי עוד קול בכי קטן וקצת מרוחק. ניחשתי שזאת בטח אימי, ששמעה מה קרה.
התנתקתי מזרועותיו של אבי וניגשתי אליה. היא ישבה על הרצפה והחזיקה את ראשה בין ידיה.
"די אמא, אל תבכי…" לא ידעתי איך לגמור את דבריי. מקודם הרגשתי כל כך הרבה כעס ושנאה להורים שלי, אך כשראיתי את אמי במצב הזה, ממש נשברתי בשנית…

'אז אני רוצה לגמור כאן יומן יקר שלי, אם כי ממילא אני לא חושבת שהצטרך אותך יותר. השלמתי עכשיו עם ההורים שלי.
אני זוכרת שאז אנחנו נשארנו ככה, מחובקים שלושתנו כשעל לחיינו זורמות דמעות ועל פנינו חיוכי צחוק ושמחה….'


תגובות (15)

אהבתי!
אני חושבת שזה לא משנה אם אתה מאומץ או לא.
הורה לא נמדד רק בקשר הביולוגי שיש לו לילד, הוא נמדד בשאר הדברים האחרים;
האם גידל אותו, חינך אותו, הורה לו את הדרך, האכיל אותו, הרגיע אותו, וכו'.
לעניות דעתי לגלות למישהו שהוא מאומץ רק בגיל מאוחר.

20/02/2013 12:42

נ.ב- הארה קטנה:
"…כאילו לא החליט עם להמשיך לאהוב אותי…" (אם)

20/02/2013 12:45

חחח תודה על התיקון :)
הערה עם ע'

20/02/2013 12:47

מהמם !

20/02/2013 12:57

תודה (:

20/02/2013 12:59

מדהים! הכתיבה שלך כל כך טובה! כל מילה מונחת בדיוק במקום, התיאור של הרגשות ונקודת המבט ממש מדהים! אהבתי כל רגע של קריאה, את מאוד מוכשרת! תמשיכי לכתוב! אני רצה לדרג (לדעתי חמש לא מספיק אבל נראה שאני אצטרך להסתפק בזה…)

20/02/2013 14:06

תודה נעמי, את לא יודעת כמה התגובות שלך מעודדות אותי ומשמחות אותי (:

20/02/2013 21:56

וואו.זה באמת היה יפה.התעלית מעל עצמך :)כל הכבוד,את כותבת נהדר :)

20/02/2013 22:07

זה סיפור מקסים! כל הרגשות שתיארת. הסערה שהתחוללה בשיר.. הכל נשמע כל כך אמיתי.
את ממש מוכשרת! הכתיבה שלך מעולה. באמת כל הכבוד! (:

20/02/2013 22:09

אופיר לוסי, אני ממש מעריכה את התגובה שלכם, באמת !(:
בזמן האחרון נעלמה לי קצת ההשראה ואז מחברים פה באתר עזרו לי ואי חוזרת אליי בחלקים XD
ותודה =)

20/02/2013 22:14

ריגשת!
את יודעת לכתוב בצורה פשוטה ומקסימה שנכנסת ללב

21/02/2013 01:35

יש לך כתיבה ממש טובה
יש לך שפה עשירה באוצר מילים שקשה לחשוב עליו
ריגשת

21/02/2013 01:47

תודה ושמחה שהצלחתי רגש אתכם =)

21/02/2013 03:58

את ריגשת אותי דווקא בגלל שאני ילדה מאומצת שלא הסתירו את זה מעולם ממנה. אני קודם כל הזדעזעתי מהמחשבה שיכולה להיות תגובה כזו לילד, שהוא יאבד את כל מה שהוא מאמין בו כשיגידו לו שההורים שלו הם לא אלה שהולידו אותו. אני למזלי לא חוויתי את זה. אני יכולה להגיד לך, שהוקל לי כששמעתי שהסיפור לא אמיתי, כי מאוד כואב לקרוא דברים כאלה, על ילדים שפשוט.. מאבדים את זה, או נפגעים מזה, או שכואב להם בגלל העניין של האימוץ. אני יכולה להגיד לך מנקודת המבט שלי, אין מאושרת ממני על שאני חיה פה בישראל ושאני גדלה פה ושאומצתי, אני אומרת תודה על זה כל יום :)

21/02/2013 09:25

את מאומצת?
אני שמחה שהוקל עלייך שהבנת שהסיפור לא אמיתי (:
רציתי לנסות סיפורים קצרים כאלה, מכל מיני כיוונים שונים.. וישר חשבתי על זה, משום מה.
אני לא חושבת שזה משנה עם אתה מאומץ או לא כל עוד אתה חי וההורים שלך אוהבים אותך, שזה הכי חשוב =)

21/02/2013 09:38
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך