אשמת הכוכבים – הספר הכי מדהים בעולם הזה.

לא יודעת אם קראתם "אשמת הכוכבים" – אבל אם לא, זה הזמן לקרוא.
ספר מדהים, מרגש, גאוני, שכן.. אתם תבכו בו. אבל זה הכרחי.
אני אשתף אותכם בכמה ציטוטים עכשיו. תהנו.
אוקיי כן – זה קצת הרבה ציטוטים. ובכל זאת, תקחו רגע ותקראו את זה.
זה שווה את זה, כל כך – תודה לג'ון גרין הגאון שברא את הספר הזה.

……………………

"אני כאילו. כאילו. אני כאילו כמו רימון-יד, אמא. אני רימון ובאיזשהו שלב אני אתפוצץ, והייתי רוצה לצמצם את מספר הנפגעים, אוקיי?"
אבא שלי הטה את הראש שלו קצת הצידה, כמו כלבלב נזוף.
"אני רימון," אמרתי שוב. "אני רק רוצה להתרחק מאנשים ולקרוא ספרים ולחשוב להיות איתכם, כי אני לא יכולה למנוע את הפגיעה בכם; אתם כבר מושקעים בי מדי, אז פשוט תיתנו לי לעשות מה שאני רוצה, אוקיי? אני לא בדיכאון. אני לא צריכה לצאת יותר. ואני לא יכולה להיות מתבגרת רגילה, כי אני רימון."

………………………….

וכשכרעתי ברך, קלטתי שהם עצמו לו את העיינים – כמובן – ושלעולם לא אראה עוד את העיינים הכחולות שלו. "אני אוהבת אותך בזמן הווה," לחשתי, ואז הנחתי את היד שלי על החזה שלו ואמרתי, "זה אוקיי, גאס. אוקיי. באמת. הכול אוקיי, אתה שומע אותי?" לא הייתה – ועדיין אין לי – שום וודאות שהוא יכול לשמוע אותי. רכנתי אליו ונישקתי את הלחי שלו. "אוקיי." אמרתי. "אוקיי."

……………………………………….

'אנחנו חיים ביקום שמוקדש לבריאה, ולבירוא, של מודעות. אוגאסטוס ווטרס לא מת לאחר מאבק ממושך בסרטן. הוא מת לאחר מאבק ממושך בתודעה האנושית. הוא היה קורבן – כפי שגם אתה תהיה – של הצורך של היקום ליצור ולהשמיד את כל מה שאפשרי.'

העלתי את זה וחיכיתי שמישהו יגיב. ריפרשתי את הדף שוב ושוב. כלום. התגובה שלי הלכה לאיבוד במבול של הודעות חדשות. כולם יתגעגעו אליו כל כך. כולם מתפללים בשביל המשפחה שלו. נזכרתי במכתב של ואן האוטן: הכתיבה לא מקימה לתחיה. היא קוברת.

……………………………..

הכומר קרא לאייזק, שהיה הרבה יותר רציני ממש שהוא היה בקדם-לוויה. "אואסטוס ווטרס היה ראש העיר הסודית, סרטנייה, ואין לו תחליף," פתח אייזק. "אנשים אחרים יכולים לספר לכם סיפורים מצחיקים על אייזק, כי הוא היה בחור מצחיק, אבל אני רוצה לספר לכם סיפור רציני: יום אחרי שהוציאו לי את העין, גאס הופיע בבית החולים. הייתי עיוור ושבור לב ולא רציתי לעשות שום דבר, וגאס התפרץ לחדר שלי וצעק, 'יש לי חדשות נהדרות!' ואני הייתי כאילו, 'אני לא ממש רוצה לשמוע חדשות נהדרות כרגע,' וגאס אמר, 'אלא חדשות נהדרות שאתה כן רוצה לשמוע.' ואני שאלתי אותו, 'בסדר, מה זה?' והוא אמר, 'אתה תחיה חיים טובים וארוכים, מלאים ברגעים מלאים ונוראיים, שאתה בכלל לא מסוגל אפילו לדמיין!'"
אייזק לא הצליח להמשיך, או שאולי זה היה כל מה שכתב.

………………………………..

"אהבה היא רק צעקה אל תוך החלל הריק,ואין דרך למנוע את תהום הנשייה,כולנו אבודים ויום יגיע ובו עמל כפינו יהפוך לאפר ועפר,והשמש תבלע את כדור הארץ היחיד שהיה לנו אי פעם."

……………………….

"מה זה?"
"סל הכביסה?"
"לא, לידו."
"אני לא רואה שום דבר לידו."
"זאת פיסת הכבוד העצמי האחרונה שלי. היא ממש קטנה."

………………….

"אוגאסטוס היה חתיכת מניאק שמאדיר את עצמו, אבל אנחנו סולחים לו על זה. אנחנו סולחים לו לא רק בגלל שהיה לו לב טוב, במובן המטאפורי, ממש באותה מידה שהלב שלו במובן המילולי היה מחורבן, ולא רק בגלל שהוא ידע להחזיק סיגריה יותר טוב מכל לא-מעשן אחר בהסטוריה, ולא רק בגלל שהוא קיבל שמונה עשרה שנה שהוא היה צריך לקבל יותר. אני אומר לכם, אוגאסטוס ווטרס דיבר כל כך הרבה שהוא היה יכול לקטוע אותך אפילו בלוויה של עצמו. הוא היה בן אדם יומרני: בחיי ישו המתוק, הילד הזה שלא הצליח להשתין בלי להרהר בגודש המשמעויות המטאפוריות של תהליך ייצור הפסולת האנושית. והוא היה גאוותן: אף פעם לא יצא לי לפגוש בן אדם יותר מושך פיזית ממנו שהיה מודע יותר ממנו למראה החיצוני האטרקטיבי שלו. אבל אני חייב לומר: כשמדעני העתיד יבואו אלי לבית עם עיני רובוט ויגידו לי לנסות אותן, אני אגיד למדענים ללכת לחפש, כי אני לא רוצה לראות עולם שמתקיים בלעדיו.
ואז, אחרי שאבהיר את העמדה שלי באופן תאורטי, אני אתקין לי את עיני הרובוט, כי בכל זאת, עם עיני רובוט בטח אפשר לראות דרך חולצות של בנות וכאלה דברים. אוגאסטוס, חבר שלי, דרך צלחה."

………………………..

"אוגאסטוס ווטרס מת שמונה ימים אחרי הקדם-הלוויה שלו, בממוריאל, בטיפול נמרץ, כשהסרטן, שהיה עשוי ממנו עצמו, עצר בסופו של דבר את הלב שלו, שגם הוא היה עשוי ממנו עצמו."

………………………………….

(הקטע הזה הוא קטע משיחה עם המחשב – מחשב משוכלל שהוא בעצם עורך משחק מחשב לאנשים עיוורים. הוא מדבר – במקום להראות דברים על המסך. ואתה מורה לו מה לעשות.)

אני: "אפשר למזמז את המערה עכשיו?"
מחשב: "אי-אפשר להזיז במצב שכיבה."
אייזק: "אני לא אוהב לחיות בעולם שאין בו אוגאסטוס ווטרס."
מחשב: "אני לא מבין."
אייזק: "גם אני לא. הפסק."

……………………………

"את יודעת מה היום?"
"לא יום ההולדת שלי, נכון?"
היא צחקה. "עדיין לא. רק הארבעה-עשר ביולי, הייזל.
"יום ההולדת שלך?"
"לא…"
"יום ההולדת של הארי הודיני?"
"לא…"
"ממש נמאס לי לנחש."
"יום הבסטילה!"

………………………..

"…הייזל שונה. היא פוסעת בקלילות. אני אומר לך, פאר קשישא, היא פוסעת בקלילות על האדמה הזאת. הייזל יודעת את האמת: הסיכוי שלנו לפגוע ביקום שווה לסיכוי שלנו לעזור לו, ואין לנו הרבה סיכוי לעשות אף אחד מהשניים…"

…………………………….

"…אתה אף פעם לא חושש שהיא יותר חכמה ממך: אתה יודע את זה. היא מצחיקה בלי להיות מרושעת. אני אוהב אותה. יש לי כזה מזל שאני אוהב אותה, ואן האוטן…"

……………………………………

גלגלתי את החלונות למטה והסתכלתי מתוך האוטו, כי ונדליזם מלחיץ אותי. הם התקדמו כמה צעדים לעבר המכונית ואז גאס פתח את קרטון הביצים והושיט ביצה אחת לאייזק. אייזק זרק אותה ופספס את המכונית בעשרה מטרים לפחות.
"קצת שמאלה," אמר גאס.
"זרקתי קצת שמאלה או שאני צריך לכוון יותר שמאלה?"
"תכוון שמאלה." אייזק הטה את כתפיו. "יותר שמאלה," אמר גאס. אייזק הטה שוב. "כן. מצוין. ותזרוק חזק." גאס הושיט לו עוד ביצה ואייזק הטיח אותה, הביצה התעקלה בקשת מעל המכונית והתנפצה על גג הבית המשתפל בשיפוע. "בול פגיעה!" אמר גאס.
"באמת?" אייזק שאל בהתרגשות.
"לא. זרקת אותה איזה חמישה מטר מעל המכונית. פשוט, תזרוק חזק אבל תכוון נמוך. וקצת ימינה מאיפה שזרקת עכשיו."

………………………………….

אני: "אם את רוצה שאני אתנהג כמו מתבגרת אל תשלחי אותי לקבוצת תמיכה. תשיגי לי תעודת זהות מזויפת כדי שאוכל לצאת למועדונים, לשתות וודקה ולקחת חשיש."
אמא: "קודם כל, לא 'לוקחים' חשיש."
אני: "את רואה, אם היית משיגה לי תעודת זהות מזויפת הייתי יודעת את הדברים האלה."

…………………………..

"היה לו סרטן באשכים וחשבו שהוא עומד למות אבל הוא לא מת ועכשיו הוא כאן, איש מבוגר במקלט של כנסיה בעיר האמריקנית ה-137 בדירוג הנחמדות, גרוש, מכור למשחקי מחשב, די חסר חברים, גומר בקושי את החודש וגם זה רק תודות לשימוש בעברו המסורטן, מתקדם באיטיות אל עבר השלמת התואר השני, שלא ישפר את סיכוי להצליח בקריירה כלשהי, ומחכה, כמו כולנו, לחרב דמוקלס, שתעניק אלו את ההקלה שחמקה ממנו לפני שנים כשהסרטן לקח לו את הביצים אבל השאיר לו ברוב טובו את מה שרק הנפש הנדיבה ביותר תוכל לכנות חיים.
וגם לכם יש סיכוי לשחק אותה ככה!"

……………………………………

"למה אתה מסתכל עלי ככה?"
אוגאסטוס חייך למחצה. "כי את יפהפיה. אני נהנה להסתכל על אנשים יפים והחלטתי לפני כמה זמן לא למנוע ממני את הנאות החיים הפשוטות."

…………………………….

"בעוד הגאות שוטפת את החוף פנה איש הצבעונים ההולנדי אל האוקיינוס: 'מאחדן מחזירן מרעילן מסתירן מחשפן. תראו אותו, גואה מעלה וגואה מטה ולוקח איתו את הכל.'
'את מה?' שאלתי.
'את המים,' אמר ההולנדי, ' נו, וגם את הזמן.' "
מכאוב מלכותי, פטר ואן האוטן.

……………………….

"פטר ואן האוטן היה האדם היחיד שיצא לי להתקל בו שככל הנראה (א) מבין מה זה למות (ב) לא מת."

……………………………

"ברור לי שזה לא רציונלי, אבל כשאומרים לך שיש לך סיכוי של נאמר 20 אחוזים לחיות עוד חמש שנים, את מתחילה לעשות חישובים ואת קולטת שזה אחד מתוך חמישה… אז את מביטה סביבך וחושבת לעצמך, כמו שכל בן אדם בריא היה חושב: אני צריכה לנצח ארבעה מהחארות האלה."

………………………………