אתה יכול לשנות את החיוך שלך, את יכול לשנות את הסטייל שלך, אבל אתה תמיד תישאר אתה – פרק 1 +הקדמה

הקדמה
~~~~~~
היי,
אני הילי.
אני בת 11.5 וחודש הבא יש לי בת מצווה.
יש לי עיינים חומות בהירות בצורת חתול.
יש לי שיער שחור מתולתל.
אני גרה בצפון ליד הכינרת.
יש לי אח בן 9 ששמו לירן, הוא נודניק ברמות! על כל דבר יש לו מה להגיד..
יש לי אחות בת 20 ששמה מור שכל הזמן עסוקה רק באיך שהיא נראת, היא מפונקת..
ויש לי אח מאומץ ששמו טום. הוא בן 15 מלונדון. הוא חתיך אבל הוא בקושי מדבר איתי.
אני גרה בבית קוטג' רגיל עם 2 קומות.
יש לי חדר יחסית גדול וכולו מפוצץ בפוסטרים…
אולי לפעמים החיים שלי נראים מאושרים, אבל לא ממש לא!
אני ילדה חונננת, כל המבחנים שלי הם 95+.
אבל אם פעם אחת אני מקבלת 80,70 אז כולם צוחקים…
יש לי משפחה עשירה. למשל כל שנה אנחנו טסים לחו"ל, יש לי המון בגדים ונעליים…
אבל, מי אמר שכיף לי?!
אין לי חברה טובה אחת קבועה. יש לי חברות, לא הכי טובות שפשוט אני לפעמים "נגררת" אחריהן..
זה סיוט!!
אני ניסיתי לשנות את החיוך שלי לדאקפייס, ניסיתי ללכת עם מכנסיים של ערסיות, אבל לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להשתנות…
עד שכבר הצלחתי איך שהוא שהן "יקבלו" אותי, התחלתי להצטער על כל מה שעשיתי; הלכתי למסיבות וחזרתי ב3 בלילה, לבשתי חצאית קצרצרה, לא הקשבתי להורים שלי, הייתי אגואיסטית,ורזיתי 12 קילו!
ובשביל מה?! אני מצטערת על כל מה שעשיתי….
אבל עכשיו, אני לבד…
זה קשה…
מאוד קשה.
פרק 1
———–
"הילי טלפון!!"
צרחה מור מלמטה.
"אני באה! "
רצתי מהר למטה והחזקתי את הטלפון.
"הלו הילי?…"
"כן" השבתי
"היי זאת מאי…"
"היי מאי, מה קורה?" השבתי ביובש.
"הכל סבבה ואיתך?" טוב השבתי בעוד יותר יובש
"אמ.. תקשיבי, היום אנחנו הולכות לפיצרייה, באלך גם?" שאלה מאי.
הופתעתי, למה שהיא פתאום תיזכר בי?!
חשבתי לרגע ועניתי לה:
"אוקיי…" ניסיתי להשמע שמחה.
"סבבוש אז קבענו בשש?"
"טוב, ביי" עניתי.
אני ממש לא רוצה ללכת. לשבת בפיצרייה עם כל המגעילות האלה: שי,רחל,ענבל ונופר..
נכנסתי לחדר התיישבתי על המיטה והתחלתי לבכות, למה אני משתנה כל פעם מחדש?!
אמא שלי דפה על הדלת
עניתי לה…
-המשך יבוא!-