בקי
גילי תלושה מהמציאות היא איננה זוכרת דבר וחצי דבר מקורות חייה - סיטואצייה קשה מאד מאד !!!!

בין כתלי בית החולים פרק ו'

בקי 09/03/2012 600 צפיות אין תגובות
גילי תלושה מהמציאות היא איננה זוכרת דבר וחצי דבר מקורות חייה - סיטואצייה קשה מאד מאד !!!!

"ד"ר גיל הסיט את כסא הגלגלים ממש מולו ושב ושאל את גילי האם את זוכרת את שמות המשפחה של החברות שלך נורית ורווית ואת כתובתן המדויקת?"

גילי חשבה וחשבה אך לצערה לא זכרה אפילו כי שמות החברות שלה אכן היו רווית ונורית "מצטערת ד"ר גיל אני לא חושבת שאני יכולה לענות לך על השאלות הללו והיא פרצה בבכי קורע לב.

גילי ביקש ד"ר גיל אנא אל תבכי אנא בבקשה יגיע היום שבו תזכרי הכל זה רק עניין של זמן אנחנו נהיה סבלנים ולאט לאט תשובי לזכור הכל הכל הכל.

"אני רוצה לשאול אותך עוד משהו ואנא אל תבכי תנסי להיזכר ואם לא תצליחי זה לא נורא בכלל, האם יש לך חבר, האם את זוכרת שהתנהל בינך לבין גבר יחסי רעות ואולי יחסי אהבה"????

"אני חושבת שהיה לי חבר אבל אני לא בטוחה, נראה לי שהחבר התנהג לא יפה איתי אך אני לא בטוחה כי אני לא זוכרת"

"האם את יכולה לנסות ואולי תצליחי לתאר ולו בקווים כלליים בלבד מי היה אותו חובר שהתנהג אלייך לא יפה"?????

"ד"ר גיל עכשיו אני מאד עייפה ומבקשת כי תיקח אותי פנימה כי אני רוצה לישון"?\

"ודאי גילי אנא תהיי חזקה ואת תראי בסופו של דבר הזיכרון ישוב אלייך ומתי זה יקרה לכך אין שום משמעות כשתיזכרי אז תיזכרי, בסדר חמודה? את לא כועסת עלי נכון??? "

"לא מה פתאום אני מחבבת אותך מאד מאד אך צר לי שאין לי תשובות לשאלות שאתה שואל אותי וזה נראה לי כישלון כי כשלתי ואולי אתה מאוכזב"

"גילי אני בחיים לא אהיה מאוכזב ממך אני בתור רופא מכיר מקרים ללא סוף שנמצאים במצבך וכולם חזרו וזכרו את כל חייהם ויכלו להצביע על כל פרט ופרט שארע עד "לנפילה הגדולה שקרתה להם".

"בואי אני אקח אותך לחדר ותוכלי להירדם אבל אולי קודם תאכלי משהו? לא אני לא רעבה בכלל העוגה והקפה היו לי מאד טעימים וזה מספיק לי, אתה כועס עלי ד"ר גיל???"

"גילי אני לא כועס עלייך מתוקה שלי אני מחבב אותך מאד מאד ואני מבטיח לך שהזיכרון ישוב אליך ואני ממש לא כועס אלייך, הוא ליטף את פניה היפהפיות ונכנס איתה למתחם בית החולים ומשם למחלקה.

שניהם הגיעו למחלקה והחדר של גילי היה ריק כל המאושפזות קרוב לוואי הלכו לחדר האוכל .

ד"ר גיל עזר לגילי לעלות למיטתה כיסה אותה בשמיכה ואיחל לה ליל מנוחה.

"תודה ד"ר גיל!!! תבוא מחר בבקר שוב"?????

"ודאי שאבוא מחר בבקר א. כי אני עובד כאן ו- אני רוצה לבקר אותך כי את חשובה לי.

הוא יצא מהחדר והתפלל שזיכרונה של גילי ישוב אליה במהרה.

המשך יבוא

.
.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך