בין כתלי בית החולים פרק כ"ה

גילי וד"ר גיל יצאו מבית החולים וגילי לא יכלה שלא לשמח כי סוף סוף היא נושמת אויר צח והולכת על שתי רגליה ואפילו לבושה יפהפה.

ד"ר גיל הביט לעברה ושמח כי היא מחייכת וכל כך מאושרת להימצא מחוץ למתחם בית החולים ולקוות שאולי ישוב אליה הזכרון כמה שיותר מהר.

שניהם הגיעו למגרש החנייה והאוטו של ד"ר גיל אוטו חדש בצבע לבן בוהק המתין לשני הצעירים אשר בלב כל אחת ואחד מהם חששות, התלבטויות והכי חשוב מה ילד יום, כיצד יוכלו לתפקד שניהם תחת קורת גג אחת.

ד"ר גיל פתח לגילי את הדלת שליד הנהג והיא נכנסה פנימה כשריח העור המשובח מכה ומשכר אותה ואוו חשבה לעצמה איזו מכונית חדשה ומבריקה.

הוא פתח את הדלת האחורית והכניס לשם את כל המתנות את כל החמרים שלקח הרופא מחדרו – חדרו שכבר הפך לחדרו לשעבר.

הוא נכנס לאוטו ולא החל בנהיגה בטרם שאל את גילי כיצד היא מרגישה:

"ד"ר גיל ענתה הצעירה ההרגשה העילאית הזו לא חוויתי מזה זמן ארוך מאד ואין לי אומדן של זמן מה שהיה אך נכון לרגע זה אני מרגישה ברקיע השביעי אין לי מלים להודות לך על כל מה שאתה עושה למעני אולי ביום בהיר אוכל ולו בפסיק קטנטן לגמול לך כגמולך"

"גילי השיב לה ד"ר גיל אני לא מצפה ממך כי תגמלי לי כגמולי מאחר ומה שאני עושה לגבייך זה מתוך רצון אישי שלי כשאת ואני שנינו רק מבקשים כי הזיכרון ישוב אלייך במהרה וזה יהיה התגמול שלי"

הוא המשיך בנהיגה והיא לא הסיטה את ראשה מחלון המכונית כשגילי מתבוננת בעוברים ובשבים פשוט כמהה לראות אנשים לשם שינוי בריאים ממהרים איש איש לעיסוקיו

באחד הרמזורים כשד"ר גיל עצר את המכונית חצתה אשה צעירה מאד עם עגלה כשבה יושב תינוק יפהפה, שיערו הזהוב מתנפנף ברוח והוא מחייך וכל כך שמח. כשניתן היה להמשיך בנסיעה היא אמרה חרש כמה אני רוצה להיות אמא כמה אני רוצה שיהיה לי משהו משלי אם העבר נמחק אזי ההווה והעתיד אני רוצה לקשט בוורדים אדומות ולשמח ורק לשמח ושוב לשמח.

"גילי אני מבטיח לך כי גם העבר ישוב אלייך וכמובן שאשה צעירה שכמוך יחטפו אותך הגברים הצעירים ולזה שתסכימי להגיש את לבך הוא יהיה המאושר באדם ויחדיו נחוו הורות נפלאה וכל אשר תבקשי הלוואי הלוואי הלוואי שתממשי".

לאחר כמחצית השעה נהג ד"ר גיל את ריכבו למגרש חנייה לא גדול כנראה ששייך רק לדיירי הבנין.

הוא פתח לגילי את הדלת והיא יצאה החוצה יפה מתמיד. הנסיעה והעוברים ושבים והתינוק החמוד העלו את מצב רוחה לגבהים וד"ר גיל שמח מאד על המפנה שברגשות שלו – הוא חייך בינו לבין עצמו הזיכרון ישוב אליה מהר יותר ממה שאני מתאר לעצמי.

לאחר שלקח את כל החפצים מהמושב האחורי צעד לצידה של גילי ושניהם נכנסו ללובי מפואר והוא לחץ על קומה 4 והמעלית מיהרה לציית לפקודה חחחח.

המעלית הגיעה ליעדה ושני האנשים הצעירים יצאו ממנה כשד"ר גיל פותח את דלת דירתו ומבקש מגילי שתיכנס ראשונה והוא נכנס אחריה.

המשך יבוא