בקי
WOW WOW

בין כתלי בית החולים פרק ל"ג

בקי 19/03/2012 679 צפיות אין תגובות
WOW WOW

ד"ר גיל הרגיש כי מישהו נמצא לידו והוא פקח את עיניו ומי אם לא גל הביטה לעברו ודקדקה באפו עד שהוא יתעורר.

"היי ד"ר גיל גם אתה נרדמת היינו מאד מאד עייפיםI שדודים נכון"??"

"נכון מאד מאד מה השעה גלי"

"השעה כבר 18.00 , אחי גם הוא היה עם הורי כך שגם הוא ניספה בהתרסקות המטוס כשכולם בדרכם לפריז, זאת אני בטוחה לפני ולפנים.

החנות של ההורים שלי הייתה ברח' גורדון בת"א אך אני לא זוכרת באיזה מספר ברחוב גורדון היא שכנה ,אך אני בטוחה כי היא הייתה ברח' גורדון, בא לי לשכב לידך ושתתן לי חיבוק אפשר"???

"ד"ר גיל זז לפנים המיטה והיא שכבה לצידו כשהוא מחבק אותה חזק חזק לחיקו.

"מה שלומך מאמי שאל אותה ד"ר גיל לאחר שהיו מחובקים למעלה משעה"!!!

"אני מנסה בכל כוחי להיזכר מי היה החבר שלי שכל כך סבלתי ממנו אך זה לא עולה לי בכלל בזיכרון."

"גל המתוקה שלי אל תנסי לעייף את ראשך מעל ומעבר ההתקדמות שלך פשוט בלתי ניתנת להיאמר ורציתי למסור לך שהפרופסור דרור צלצל אלי והוא כמובן התעניין בשלומך ולאחר שסיפרתי לו על ההתקדמות הפנסטית שלך הוא כמובן שמח וכמו כן אמר לי שאם אזדקק לעוד מספר ימים כדי להיות לצידך וללוות אותך , לא תהיה בעיה הוא יסביר למנהל המחלקה הנוכחי וכמובן הוא יאות להישאר עוד מספר ימים בתפקידו."

גל הסתובבה לעבר ד"ר גיל והביטה בו בעיניים מלאות אהבה, הוא הסמיק וחשב שהגיע העת לאכול את הפיצה אך כנראה טעה הפיצה תמתין כשהיא עטופה בנייר כסף והיא כמובן המתינה למשך זמן רב מאד מאד מאד, זמן איכות לשני הצעירים שנפגשו בבית החולים ומסרבים פשוט להיפרד וכל היזמה מגיעה ממנה מגל יפהפייה שחלק ניכר מזיכרונה שב אליה והיא אוהבת נואשות אל הגבר שקרוב אליה ברגע זה פיזית קרוב מאד מאד.

כשהפיצה התקררה ממש התקררה גם נייר הכסף לא עזר להשאירה חמה כי חלפו המון שעות עד ששניהם הגיעו למטבח מחובקים כאיש אחד.

"גלי שבי בבקשה ואני מיד אחמם את הפיצה ונאכל יחדיו"

"אוקי למשמע פיצה נהייתי רעבה מאד, באיזה טעמים הזמנת גילוש שלי"? " בכל הטעמים הקיימים כשהרב ביקשתי שתהיה פיצה רגילה ללא שום תוספות עליה"

"ואוו איזה כייף רק כזאת פיצה אני אוהבת". לאחר 3 דקות שלף ד"ר גיל את הפיצה מהמיקרוגל והתיישב לצידה של גל כשהכל מוכן על השולחן.

"בתיאבון גלי, גלי מה קורה איתך"""?

"החבר שלי היה שליח בפיצרייה אני זוכרת ברור , אך היכן עבד באיזו פיצרייה אני לא זוכרת".

גיל קרב את הכסא קרוב אליה ליטף את שערותיה המתולתלות והכל כך ארוכות חייך אליה ואמר: " מגיעים לך שני משולשים לפחות כי נזכרת בדבר מאד מאד חשוב ועכשיו בואי נאכל אוקי מאמי """

המשך יבוא


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך