בלעדיך….
שירי- זעקה,
וקולי הוא אנחה.
ניכר ניכר כל צעד
שצעדתי בלי ידו.
בחלומותי אך אני חיה,
מזכרונותי בוכה.
נכלמת ממה שבידי אבד,
לנצח.
תגיד-
זה כואב למות?
או שמלאך לוקח על כפיים…
תקשיב-
זה כואב לחיות!
כשהדממה צווחת עד שמיים…
עוד יבוא יום
אביט בפרח בגווניו,
בשירת להקת הציפורים.
וליבי הקבור איתך
ישוב אלי.
אך הוא יוותר שלך,
לנצח.
תגובות (6)
את כותבת ממש מרגש…
זה כול כך יפה ומציאותי,
כול כך אמתי.
את חייבת להתחיל לכתוב סיפור שלם!
מ ד ה י ם ! ! ! ! !
א ה ב ת י ! ! ! ! !
תודה=]
מכירה את תסמונת ה"קשה-לי-להפרד-מהדמויות-שלי-ולכן-אני-אף-פעם-לא-מסיימת-סיפורים"?
אני לוקה בה….
אבל אני אכתוב!
מכירה את התסמונת : "את-כותבת-פשוט-מקסים-ומרגש-ואת-נוטפת-כישרון"?
תכתבי סיפור, ואל תשכחי לשים דמות כובשת ומרטיטת חושים הקרוייה על שמי, גאט איט? (-;
מדהים.
בקר טוב לך OneAndOnly ריגשת אותי מאד מאד מאד עם הסיפור שלצערי הרב הוא קיים כי זה טבעו של העולם מבקשת ממך כי תמשיכי לכתוב וממתניה לכך בשמחה.
חנוכה שמח ממני בקי ♥♥♥♥
אמאא זה מצמרר זה עושה כאב בלב