בעולם של משוגעים

מנגינה נעימה של גיטרה נשמעה בחדר A.
יונתן, כל ערב מנגן שיר חדש שהוא מלחין לאהובתו שנמצאת אי שם מאחורי היערות..
לא ידוע אם היא באמת קיימת אבל אני מאמין שכן.
העיניים שלו אומרות הכול, בפעם הראשונה שדיברתי איתו עליה העיניים שלו ברקו.
אני ממשיך לחדר B שנמצא צמוד לחדר A.
שחר נמצא שם.
הוא רגוע כזה ועדין. קצת שמנמן ועיניים עצובות.
הוא תמיד מתכנס בעצמו ולא מרבה לדבר.
יש עוד 30 חדרים במחלקה שלנו אבל אליק מחדר H הוא הכי משוגע.
מאז שהגיע אלינו לפני שלוש שנים, הוא לא מפסיק למלמל ולומר שרודפים אותו, מחפשים אותו, רוצים לרצוח ולהעלים אותו.
אני לא אוהב אותו.
הוא מפחיד אותי.
השעה 15:27 עוד שתי דקות וזה קורה. הדבר שאני הכי שונא.
15:29 :
"אהההה!! " צעקה עולה מגרוני. שוב הקול הצורמני הזה בראשי.
תמיד בשעה הזאת, אבל הפעם זה חזק יותר ודוקר כמו נעץ בעין.
מלא אחים ואחיות בצבע לבן קופצים עליי ומזריקים לי משהו.
"תעזבו אותי עכשיו!" אני צועק עלייהם כל כמה שניות ומנסה להתחמק מידייהם האגרסיביות שאוזקים אותי באזיקים.
לאט לאט קולי נבלע בתוך ההמון הזה ואני נמצא בעולם אחר רגוע ומנחם.
בעולם הזה אין משוגעים, בעולם הזה אין אנשים, בעולם הזה זה רק אני והים, בעולם הזה אני נורמאלי, בעולם הזה לא רע לי.
אני לא רוצה להתעורר כי אז אני אהיה בעולם שבו אני משוגע וכולם נורמאלים ואמא תכנס ותבכה כל פעם שהיא באה לבקר אותי.
אחותי הגדולה תסתכל עליי בעיניים מפוחדות ותשכח שפעם הייתי האח האהוב עליה.
בעולם הזה אני בכלל לא יודע מי אני.