החיים הם עלבון
"את שונאת אותי?" השאלה התמימה יצאה מפיו של נערה המתבגר "את שונאת אותי, אמא?"
היא בכתה. " קשה לי עם זה…" ניסתה להתחמק.
"אימא, זו שאלה של כן, ולא. את אוהבת אותי?"
"ברור שכן…?" אמרה בשקט, אבל שאלה את עצמה, בתוך תוכה ; האם היא באמת ובתמים אוהבת אותו? התשובה הייתה אצלה, ולא הייתה התשובה שאמרה בקול… אבל היא חייבת לנסות. האפשרות האחרת מחרידה יותר… "כן! כן!" אמרה.
" למה זה נשמע כמו שקר?" אמר, וידו, שאחזה באקדח המכוון לראשו רעדה קלות " אמא, אני עומד למות! את יכולה להוריד את המסיכות שלך, בפעם האחרונה? בשבילי?" .
"בבקשה, אני לא אשרוד, אם תמות… " ודבריה היו אמת "אתה לא הולך למות, אתה שומע אותי?".
" אני מצטער אימא…" אמר וירה על ההדק. " לא!!" צרחה אבל הוא לא שמע אותה.
אבל, למזלה, האקדח לא ירה. למרות הסיכויים הקטנים, למיטב ידיעתה בערך 15%, הכדור לא נפלט. בדיוק כמו רולטה רוסית. הימור של החיים… ההימור על החיים…
עברו כמה ימים מאז המקרה,והנער נמצא בטפול.
"מה מצויר כאן?" שאל הפסיכיאטר, והצביע לעבר הכתם.
הנער ענה, מה ששכנע סופית את הפסיכיאטר "כמו סכין נפתחת…".
לאחר שהנער יצא, ואמו נכנסה, אמר לה "בחנו את בנך וגילינו שהוא לוקה בדיכאון, אבל דיכאון בדרגה יחסית נמוכה, בהשוואה לרמה שבה אנשים מנסים למות… " אמר. "הוא פשוט מזכיר לי את בעלי יותר מדי. אני לא מוכנה לאבד גם את בני. זה כואב לראות אותו ככה…" אמרה. "נסגור אותו במוסד ונביא לו תרופות, לפחות זמנית, ויכול להיות שזה יעזור…".
הימים חולפים, ובנה משוחרר לביתו. לפי הרופאים, הוא חזר ל'דרך הישרה'. שיחה ארוכה עוברת ביניהם.
"…אני מתחננת שלא תעשה את זה שוב. אני מתחננת בפניך!" אמרה בזמן ששתק כמו דג "אני הולכת לעבודה, בסדר?". כשחזרה, היא גלתה דבר שטלטל את נפשה. ' הגורל נתן לי עוד הזדמנות אחד, והרסתי אותה. פשוט הרסתי אותה! לא! זה לא אמיתי! זה פשוט לא קורה לי!הוא התאבד… הוא התאבד!' חשבה בזמן שהתמוטטה על הרצפה, ושפכה את דמעותיה, לצד הגופה התלויה בחבל מהמנורה בתקרה. כשגילו לבסוף את הגופה, ראו שתלוייה לצדו עוד גוויה. גוויה של אישה. היא צדקה, היא באמת לא תשרוד אם הוא ימות…
תגובות (1)
זה ממש יפה!!