מה דעתכם? אחרי המון-המון זמן שלא כתבתי סיפורים, רציתי לנסות לשוב לזה. להמשיך? D;

החטיפה לסיביר

30/06/2013 786 צפיות 4 תגובות
מה דעתכם? אחרי המון-המון זמן שלא כתבתי סיפורים, רציתי לנסות לשוב לזה. להמשיך? D;

הרחוב היה שקט, הדממה "נשמעה" לכל עבר. סתם עוד יום רגיל בחייה של נערה רגילה. אך זהו, היום הזה, איך לומר? לא היה רגיל במיוחד. אני קייט נערה בת 14 שכל מה שהיא רוצה זה רק לבלות את חופשת הקיץ בשקט, לא ציפתי שדבר כזה יקרה. אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה, הא? אז בואו ואספר לכם.
כמו בכל יום ישבתי בחדר שלי, חדר קטן, בעל שולחן עגול בקצה השמאלי, חלונות גדולים שאותם מכסים וילונות אדומים. ממש כמו בכל חדר של כל ילדה רגילה. ראשי היה טרוד בשיעורי הבית שהמורה שלנו טרחה להביא לנו לחופש. אני אף פעם לא אבין מה טעם בזה, חופש נועד לבלות לא ללמוד! אבל כנראה שאת המורה שלי זה לא מעניין. הבטתי בשיעורים שעות ארוכות ועדיין לא הצלחתי להבין דבר. בכל פעם כשניסיתי להתרכז פרט אחר הסיח את דעתי.
ופתאום נשמעה טריקת דלת שהבהילה אותי. כשירדתי למטה לנסות לברר מה קרה הבחנתי באימא שלי יושבת בצד ובוכה, ללא קול, רק הדמעות זולגות מעיניה.
"אימא, מה קרה?" ניסיתי לשאול.
אך היא לא ענתה.
ניכר היה על פניה שהיא ניסתה לעצור מהדמעות לרדת, אבל ללא הצלחה.
אווירה קודרת אפפה את החדר, כזאת שהורסת כל שמחה אפשרית. ניגשתי אל המגירה הוצאתי מטלית ועזרתי לה לנגב את הדמעות. זו הפעם הראשונה שראיתי את אימא שלי חסרת אונים. תבינו, עד אותו מקרה אימא שלי הייתה מבחינתי סמל לחוזק, היא לא אהבה להראות חולשה. בכל הזדמנות כשהייתה לה היא ניסתה להוכיח שהיא שווה משהו, שנשים לא פחות טובות מגברים. מה שדרך אגב, די נכון. ועכשיו, אותה אימא יושבת מולי כאשר ים של דמעות זולג מעיניה והיא לא יכולה לעשות דבר. לאחר שהרגעתי אותה והגשתי לה כוס מים, ניסיתי לתחקר אותה. לנסות להבין מה גרם לה לבכות.
"אימא, הכל בסדר?" שאלתי.
פניה של אימא הרצינו, והיא אמרה "תראי, אני צריכה לספר לך משהו חשוב, אבל אני לא יודעת איך תקבלי את זה. את מוכנה לשמוע?"
"כן, אני מוכנה" מיהרתי להשיב.
"כמו שאת יודעת המצב של המשפחה המורחבת שלנו מתחיל להתערער. אנשים רבים רוצים לפגוע בנו אך ורק בגלל שאנחנו יהודים. "
"מה, אימא הם עשו משהו למשפחה שלנו?!" שאלתי, התחלתי להרגיש בתחושת הפחד שהתחילה להתפשט בכל חלקי הגוף שלי.
"כן… הם תפסו את דודה שלנו בעלה והבת שלהם. הבת דודה שלך – דניאלה".
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. כל ארמונות התקוות שבניתי התנפצו בשנייה. דניאלה היא ילדה חייכנית, בפעם האחרונה שראיתי אותה ישנו ביחד באותו החדר, היא סיפרה לי על החבר החדש שלה ועל כל ההבטחות שהוא הבטיח לה. אך מה יהיה איתן עכשיו? כל ההבטחות היו לשווא?

http://www.youtube.com/watch?v=aRULE9QKK24


תגובות (4)

ואוווווו איזה סיפור אני יצתמררתי אתה כותב כול כך יפה
ברור שתמשייייייייייך אהבתי מאוד
יש לך כתיבה מאוד יפה ומרגשת
אוהבת שרית =)

01/07/2013 01:38

מסכימה עם שרית הכתיבה שלך ענקית תמשיך דחוף לכתוב !!!!!!!!!!

01/07/2013 03:23

מסכימה עם שרית הכתיבה שלך ענקית תמשיך דחוף לכתוב !!!!!!!!!!

01/07/2013 03:23

מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

07/08/2013 06:26
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך