הם צודקים
אני צריכה להתאפס אל עצמי,אסור לי לפול,אסור לי לתת להם את ההרגשה שהם צודקים,והם צודקים,אבל זה לא אומר שצריך לתת להם את התחושה הזאת,שהם צודקים.
לא,אני לא יכולה,זה כבר לא תלוי בי.הנשימה שלי מואצת,אני מתחילה לראות רק שחור עם הבזקים של לבן,אני נופלת.
אני שומעת צעקות,לא צעקות שרוצות לעזור לי,להפך,אני שומעת קולות מזלזלים צועקים דברים כמו״לוזרית״,״יאללה לכי תתעלפי במקום אחר״ודברים דומים,אני נפגעת אבל אין לי זמן להעמיק בזה.
פתאום אני מרגישה זוג ידים מרימות אותי,וקול שאומר לי לנשום,הקול נשמע לי מוכר אבל אני לא מצליחה להבחין מי זה,רק שהוא חשוב לי.
זהו,איבדתי את האחיזה האחרונה שלי במציאות…
תגובות (1)
דירגתי 5:P