המשכו של הרומן "בין כתלי בית החולים " פרק י"ט

גילי שכבה על המיטה הנוחה ומיד שקעה בשינה עמוקה.

ד"ר גיל הבין שסנונית ראשונה נצפתה באפק אך הדרך עדין ארוכה וקרוב לודאי גם לא פשוטה.

הוא נכנס מדי פעם לחדר לוודא שהיא ישנה ברוגע וחזר לחדר העבודה שלו כדי להסדר את כל המסמכים שהביא מבית החולים וגם לו עצמו היו פרפרים בבטן הן לגבי גילי כמובן והן לגבי ניהול המחלקה החדשה לגניקולוגיה ומיילדות.

כשהוא שקוע בכל הניירת לפתע הגיחה גילי מאחוריו. "היי הבהלתי אותך"???

"היי גילי ודאי שהבהלת אותי שכחתי שאת נמצאת כן בדירה שלי חחחחחחח"

"ד"ר גילי אני ממש רעבה יש לך משהו לנשנש" "עכשיו זה לא זמן לנישנושים בואי נאכל ארוחת ערב כהילכתה"

גילי התיישבה במטבח הענק והבוהק מניקיון כשהיא צופה ברופא מכין ארוחת ערב והכל בשיא העדינות כאילו הוא מנתח או מיילד ולא מכין סלט לארוחת ערב.

"גילי שאל אותה הרופא האם את זוכרת שהיית מאד לחוצה כשנחשפת לריח של הנרקיסים"??? "ודאי שאני זוכרת אך אין לי מושג מתי והיכן הרחתי ונשמתי את הריחה המיוחד החריף מאד של הנרקיסים".

"את צריכה להיות רגועה לחלוטין ולתת לאנשי המקצוע לעזור לך ואני מבטיח לך שאת תיזכרי בכל מה שעבר עלייך ומי את והיכן משפחתך אך זה צריך להיות בנינוחות מבלי להילחץ כי הלחץ עלול אפילו למנוע ממך לזכור פרטים כאלה ואחרים שהם חשובים ביותר להמשך הטיפולים כדי להגיע לתוצאות הכי חשובות והוא כמובן הזיכרון.

הוא סיים את הכנת ארוחת הערב ושניהם ישבו אחד מול השנייה וחיסלו מהר מהר את הארוחה "כנראה שהיינו רעבים מה דעתך גילי"?? "אני עדיין רעבה אפשר עוד משהו" "עכשיו נכין שתייה ונתכבד בעוגה טעימה שקניתי במיוחד לרגל הגעתך אלי"

גיל הכין כוס קקאו לגילי ולעצמו כוס קפה ולשניהם פרס עוגה אך הזמין את גילי לסלון להתרווח בכורסא נוחה ושם יקנחו את ארוחת הערב.

הוא הגיש לשולחן הנמוך כשהוא כולו מזכוכית אדומה משהו מדהים את השתייה והעוגה וגילי שקעה בתוך הספה והוא ישב בכורסא מולה.

שני הצעירים ישבו ודיברו על כל נושא שעומד ברומו של עולם ולפתע פלטה גילי:"אני חושבת שאני זוכרת משהו מעברי בעקבות השיחה בינינו" "ד"ר גיל ניסה לשמור על עסקים כרגיל ושאל אותה מה את זוכרת גילי"??

"אני זוכרת שאבא שלי היה גם רופא אבל היכן הוא עבד והיכן גרנו אני לא זוכרת ותמיד היה בבית שלנו ניחוח של נרקיסים ו…………… אמא שלי אהבה מאד נרקיסים ו…………….היה לי גם אח אני חושבת ו………… אני לא כל כך יכולה לקשר את הפאזל שבראשי, ו……………… היה לי גם חבר ו…………… אני לא זוכרת יותר כלום.

"אני יכולה לשבת לידך כי אני מבקשת חיבוק אני פוחדת מכל מה שהראש שלי משדר אני ………….. והיא התחילה לבכות בכי מזעזע , ד"ר גיל קם ממקומו הקים גם אותה ושניהם התיישבו על הספה והוא מחבק אותה חזק ומנסה להרגיע אותה ולחזור לומר לה שהכל יהיה בסדר.

לאחר שנרגעה רצתה לקום ולחזור לכורסא הוא ביקש שתישאר לידו כדי שתהיה יותר בטוחה בעצמה. "תודה ד"ר גיל" "אין על מה אשה מקסימה ויפהפייה שכמותך".

המשך יבוא