הפחד הכי גדול

הדבר שהיא הכי פחדה ממנו,היה באופן לא צפוי,הקפיטריה.
היא שנאה ללכת לשם,לבדה,מתמודדת עם כל המבטים של האחרים סביבה.היא שנאה כשנדמה לה שמתלחשים עליה מאחורי גבה.במצבים כאלה הקפידה ללכת בכאילו גאווה,עם ראש מורם וזקוף, צועדת בגאון קדימה.
אם כבר הצליחה לעבור את השלב הראשון,ההליכה לקפיטריה הייתה נכנסת לתוכה ומרגישה שליבה עומד להיקרע לגזרים.לטעמה,זה היה החלק הכי קשה בכל שלבי האכילה בקפיטריה.היא לקחה את המגש והסתובבה בכל רחבי הקפיטריה הענקית,בוחרת לעצמה מה לאכול.בשלב זה וכשסיימה, הרגישה איך מפלס החרדה בקרבה עולה,כמו גלים בעת סערה בים.היא עצמה את עיניה לכמה שניות,בכדי לא לחוש במגע המלטף של הלחץ וכאב הבטן שהרגישה.
לאחר מכן,הייתה בוחנת במבטה את שולחנות הקפיטריה,שהתלמידים כבר היו ישובים עליהם,צחקו צחוק משחרר ודיברו ביניהם.הלוואי והייתה יכולה להרגיש כמותם,אך,לצערה,היא לא יכולה להרגיש ככה.אף אחד אינו קורא לה לשבת איתו ולכמה שניות נוספות נשארת לעמוד בצד,מוזגת לעצמה כוס מים.היא נושמת נשימה עמוקה והולכת לכיוון שולחנות הקפיטריה.מנסה להרגיע את עצמה,את גופה המתפתל מרוב הלחץ.היא הרגישה כאילו היא בעולם אחר,מנסה לא לחוש ולו במעט את עולם המציאות,שנדמה היה ככה אכזרי כלפיה.אף קריאה לשבת אינה נשמעת כשהיא עוברת ליד השולחנות,היא מרגישה שליבה גואה.למעשה,לרוב העדיפה להישאר בכיתה,או בספרייה ולא ללכת לקפיטריה.אף על פי שהוריה שילמו על כך,היא לא נכנסה.מובן שהרגישה ייסורי מצפון על כך שהיא מבזבזת את כספם לריק,אבל לא הייתה לה ברירה.השנה עמדה להיגמר והיא כבר לא הייתה יכולה לבטל את הארוחות בקפיטריה.היא חשבה לבטל אותן,אולי בשנה הבאה,אך נאחזה בשביב התקווה שעוד הרגישה.היו כמה ילדים בכיתתה שלא אכלו בקפיטריה,אך הם היוו את המיעוט.היא גם הכירה מישהי,שנה אחת מעליה,שלא אכלה שם מכיוון שחשבה שכל האוכל ממומן ע"י חברות מזון מהיר. לדעתה,האוכל בקפיטריה היה דווקא די טעים,אך היא בקושי הלכה לשם,כפי שציינה קודם.היא חזרה למציאות והלכה כמה שיותר מהר,בלא להעיף מבט לצדדים או לאחור לכיוון שולחנם של הבנים מכיתתה.כצפוי,כמה מהם הביטו בה כשהתיישבה לידם,אך מיהרו לחזור לענייניהם ולא לדבר איתה. היא הניחה את המגש,התיישבה,אך בחוסר נוחות מסויימת והחלה לאכול.היא שמה לב שכמה שולחנות לידם יושבות חבורת בנות מכיתתה והודתה לאל שלא ישבו קרוב יותר,כי אז בוודאי היו שמות לב אליה,מתלחששות ואולי אפילו מזמינות אותה לשבת לידן.היא אף פעם לא הרגישה בנוח כשהזמינו אותה להצטרף,כי היא תמיד הרגישה זה נובע מתוך רחמים ולא מתוך רצון אמיתי.היא תמיד שנאה כשריחמו עליה.
היא אכלה במהירות,עד כמה שהייתה יכולה וכעבור כרבע שעה סיימה.היא הרגישה כיצד בטנה מתמלאת במהירות.אך,רובם של הילדים ישבו בקפיטריה עד לסיום ההפסקה.היא עצמה תהתה כיצד אפשר לשבת כל-כך הרבה בקפיטריה,למרות שהיא הייתה רוצה להיות בדיוק כמו אותם הילדים. לבסוף,סיימה לאכול במהירות וקמה מן הכיסא.כשכמה מן הבנים הביטו בה.ביניהם היה הנער שחיבבה,ג'ונתן,שהסתכל עליה בעיניים נעימות.
היא הסתכלה עליהם במשך כמה רגעים,נשמה נשימה עמוקה והלכה מן השולחן.שמה את המגשית ואת שאריות האוכל במקום המיועד לכך והרגישה סיפוק על כך שהלכה,למרות הכל,לקפיטריה.היא שטפה את ידיה,תוך שהיא מקפידה על שפשוף הסבון היטב.
היא יצאה מן הקפיטריה,כשידעה בדיוק לאן פניה מועדות,לספרייה.