התשוקה לשיר-3
ראיתי את הגברת נאנחת כששרתי את הסולו. זה היה מאוד מצחיק כי, אחרי הכול המנהל לבש ארשת פנים זעומה כול כך! שהחולגין מקום ראשון אצלו, זה שחייבים להרביץ לו כול הזמן מתגלה כילד בעל קול מלאכים!
כשהתחברתי עם כולם, חייכתי תוך כדי שירה. ידיעתי שעיייני נצצו, פפינו הסתכל עליי במבט מודאג, מטעטף יותר ויותר אל רגלו של מת'יו, שהיה המורה השמנמן והחביב. שנתן לי מחילה בכול זאת.
אני לא יוגע אם הוא היה טוב או רע כלפיי. הוא הרי אדם בפניי עצמו ועשה את מה שרצה וחשב לחיוב. ואני עשיתי את הדברים המטופשים שלי. מוראנג' פייר, למה הייתה כזה טיפש?!
כשחזרנו לכיתה, טוב אני חזרתי לכיתה לאסוף את הדברים. השארתי אותם לפני ההופעה שלי.
המנהל, מחזיק, לופת בכוח את זרועו של מת'יו נכנס לכיתה, עזב בזריקה את ידו של מת'יו ומחא כפיים בקצב איטי.
"יופי טופי מוראנג', אבל שתדע, עם תעשה עוד תעלול אחד! אחד! רק אחד! אנחנו נעיף אותך ואת מת'יו מהפנימייה הזו ישר לעזאזל!" הוא כמעט צעק.
שנינו הסתכלנו עליו במבטים מופתעים מאוד. לא מבינים מה קרה.
מת'יו הסתכל עליו במבט זועם, המנהל עזב באדישות את הכיתה, אבל ראיתי תסמיני חיוך. "ואווו! חיוך!" אמרתי לעצמי. אבל איזה חיוך?
תגובות (3)
אין לך בכלל על מה להצטער תודה שיידעת אותנו כי פורסם פרק 3 ומיד קראתי אותו והוא בעיני מדהים הכתיבה שלך מדהימה שבת שלום ממני בקי ♥
יואו! רק עכשיו ראיתי שפרסמת את ההמשך ואני באיחור רציני! סורי…
אני עדיין לא יכולה להחליט אם מת'יו הזה טוב או רע, זאת אומרת אני לא יודעת,
הוא נטפל למוראנג' או לא?
בכל מקרה: תמשיכי! :)
דירגתי את הסיפור המדהים שלך בדרגה 5 ושבתי וקראתי אותו בשנית תודה לך נעמי (לא טועה בשם נכון?) ותמשיכי לרגש אותנו בסיפורים הנפלאים שלך.
בהזדמנות זו מאחלת לך מכל הלב לך ולכל בני משפחתך שנה נפלאה, שנה עם המון נחת בריאות וכמובן איך לא אהבה אהבה אהבה ♥♥♥♥