ואם לא יהיה מחר ?

אני פה,
ליד הבית חולים, מתחננת לאמא שלי שתתיתן לי להכנס איתה!!
אבל לא.
כמה שכואב לי, אני מבינה שזה מה שצריך לעשות.
***
היינו במיסעדה, צחקנו שתינו וכול זה, כמובן כמובן אחרי שהדוד שלי דפק איחור אופנתי אחרי שעה וחצי ואז עשה קצת פוזות מולנו עם האוטו החדש שלו..
כן, זה הדוד שלי.
פתאום אמא שלי קיבלה שיחה.
לא יודעת מי מי בדיוק…
***
בכיתי ובכיתי,
אני בקושי הבנתי מה אמרו לה!
מהטון דיבור הבנתי,
הוא לא מת חס וחלילה!!
אבל תמיד שקורה לי משהו אני מדמינת את הדבר הכי גרוע שיכול לקרות….
***
אני מבינה למה לא הכניסו אותנו, כמה שכואב לי אני הכי מבינה, גם אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי לא יכנסו לשם.
זה מפחיד.

פעם, שהייתי בבית חולים איתו (לפני חצי שנה) ראיתי גופה, פשוט פחדתי על סבא שלי, שהוא לא יהיה ככה..
***
ביום חמישי סבא של חברה שלי נפטר ( כן בראש השנה, עצוב)
ואני כול השבוע הרגשתי על קוצים,
אתם לא יודעים כמה, אף אחד לא יודע למה.
היא ביקשה שאני יתפלל עליו שהייתי בקברות צדיקים, ולא עשיתי אתזה ..
כול יום שעובר (באמת! זה לא סלנג) אני מרגישה כאילו אני אשמה!
כמה שכול מי שאני ידבר איתו יגיד לי שזה לא אשמתי (ובגלל זה אני לא מדברת אם אף אחד)
זה פשוט מרגיש לי לא נכון.
סוף סוף פרקתי את זה..
**
כשאמא שלי אמרה שהוא בבית חולים לא שמעתי את זה בדיוק, שמי שהוא ״מואשם״ – חשבתי שמאשימים אותו בגניבה או משהו אז אמרתי כאילו גג כמה חודשים בכלא חס וחלילה..
אבל פתאום סבתא שלי התחילה לבכות!
זה לא שהם נשואים זה הקטע!!
הם גרושים, והם רביים הרבה ויש דברים איתם, אבל זה לא הנושא..
זה פשוט הפתיעה אותי ,
***
מחקתי את הקטע הזה.
היה רשום פה שחשבתי מה ללבוש להלוייה. חס וחלילה.

אתם מאמינים ?
***
סבא שלי הביא לי בראש השנה סידור של ראש השנה ויום כיפור וסליחות וכול זה, הוא אמר לי שזה ״מזכרת״ (באמת אני לא משקרת כדי שזה יצא מגניב..)
ממנו, אמרתי לו שלא יגיד מזכרת כי זה נשמע מפחיד..
היום, שאכלתי את הסרטים,
חשבתי על מחר, מחר זה יכול להיום היום הראשון שהסידור הזה באמת יהיה שלי..
***
טוב, ביום רביעי הייתי אצל סבוש בבית, הוא היה צריך להקפיץ אותי לבית שלי (כן, הוא דואג חחחח)
אז הוא אמר שחבר שלו יקפיץ אותנו.
כשנכנסתי לאוטו דיי פחדתי,
אני לא רוצה להיות גזענית אבל זה היה ערבי – סליחה לא גזענית, התכוונתי פחדנית.
כן אני מפחדת, מודה.
היום שהייתי קצת הייתי דוד שלי באוטו החדשדש שלו דיברנו עליו, וגילתי כמה דברים, בזכותו שסבתא (רבה) שלי נפטרה סבתא שלי יכלה להיפרד ממנה,
כן, זה היה בשבת ולא היה להם אוטו וכול זה..
לא ידעתי שזה ככה, וזה דיי גרם לי להעריך אותו יותר.
אתם יודעים מה גילתי מקודם?
שכשסבא שלי היה בבית שלו היום שוכב על הריצפה אותו אחד התקשר אליו מיליוני פעמים ונראלי אני צריכה להודות לו הרבה הרבה זמן, הוא הציל את סבא שלי!!
אם הוא לא היה בא, הוא היה מת חס ולחלילה!!
אולי (נקווה) שזה יגרום לי להפסיק לפחד,
אני אומרת לכם את האמת,
זה חסיד מאומות העולם!
היום, כמו שרשמתי בתחילת ״הקטע״ התחננתי להכנס לבית החולים, להיות עם סבא – סבא שלי, שאני כול כך אוהבת!
אבל כול הזמן אמרו לי ״מחר, מחר״ אבל התאםקתי ואמרתי ללא קול..
״ואם לא יהיה מחר?,״ – זהו, עבר עליי יום מטורף.
לילה טוב **