"וזה יבוא אתה תראה"

זה היה יום גשום ביותר … באותו יום פגשתי אותו , העיניים האלו , העיניים הכחולות הנוצצות , הפרווה האפורה והרטובה …
באותו יום נקשרנו , באותו יום גורלנו השתלבו זה בזו.

הייתי בקומת הקרקע שבביתנו , ליד האח החמימה וקראתי "הרפאותקיו של שרלוק הולמס" , יש לנו בית פרטי עם חצר קטנה וירוקה ובאביב …. אי אפשר לתאר את פריחת הצבעונים והוורדים שבגינה.

ישבתי בכורסא המרופדת וקראתי. לפתע , שמעתי דפיקות נואשות על חלון הזכוכית הנמוך וראיתי אותו , כלב זאב הביט בי , בעיניו הכחולות ובוהקות. היה לו קר , הרגשתי זאת אף על פי זה שמעולם לא ראיתי או פגשתי אותו.
הייתי חסרת אונים , לא יכולתי לגדל אותו , בקושי יכולתי לגדל את סנדי , חתולה פרסית לבנה , לא יכולתי להשאיר אותו בחוץ …
במזל , אימי הייתה אצל חברתה ברברה , ידעתי מה לעשות.
הכנסתי אותו לביתי החמים , שכולו ספוג במים , האכלתי אותו בשאריות העוף שאכלנו אתמול בארוחת הערב והברשתי אותו עד שפרוותו הנפוחה התנקתה.
בחצר יש לנו מלונה שהייתה שייכת לכלבתה של אימי , לצערי הרב היא מתה בתאונת דרכים.
לקחתי מטרייה ולבשתי מעיל , שנינו יצאנו החוצה לכיוון המלונה.
מכיוון שלואיז , כלבתה של אימי הייתה דנית מלונתה יכולה להכיל שלושה אנשים בוגרים.
נכנסנו לתוך המלונה … ניקיתי את המיטה הרכה של לואיז והושבתי שם את הכלב ההוא , הנחתי בקערת האוכל את שאריות העוף הנוספות , ואספתי בקערת המים את טפטופי הגשם.
לאחר מכן , נישקתי את הכלב באפו , סגרתי את המלונה בעזרת החלון הנפתח וחזרתי לכיוון ביתי.

למחרת , השמש זרחה בשמיים והתכוננתי לשחרר את כלב הזאב מהמלונה , יצאתי החוצה במכנסי טרנינג ירוקות וגופיה לבנה , וראיתי את שון וסהר מתקרבים אל המלונה ופותחים את הסורגים.

ידעתי מה הם מתכוונים לעשות …..

-המשך יבוא-