זה שינה את החיים שלי- פרק 5
~פרק 5~
הגעתי לבית החולים, נכנסתי למחלקה שאבא שלי שכב בה וראיתי את אמא שלי, רצתי אליה וחיבקתי אותה.
בזמן החיבוק שאלתי את אמא בדאגה- מה קרה לאבא? מה יש לו?
בקול חנוק אמא התחילה להסביר לי… "אני עוד לא יודעת הרבה, אני רק יודעת שהוא נסע לעניינים מעבודה" אמא עצרה כל כמה שניות, ניגבה את הדמעות, כל כך כאב לי לראות אותה בוכה. "הוא נסע לעניינים מעבודה ומשאית נתקלה בו, עדי ראייה אמרו שהמכונית שלו התגלגלה ועכשיו, הוא בלי הכרה, הוא פצוע, הוא צריך הרבה ניתוחים והרופאים לא יודעים אם הוא יחזור למצבו הרגיל…" היא המשיכה ובקושי סיימה את דבריה.
באותו הרגע לא הכרתי את עצמי, אני אף פעם לא בוכה ליד אנשים, אני תמיד שומרת את זה בפנים תמיד אמרתי ש'לבכות זה לחלשים' כדי להיראות חזקה, אבל הפעם? הדמעות ירדו וירדו, לא יכלו לעצור.
התקשרתי לאביטל, הרגשתי שאני צריכה לדבר עם מישהי. סיפרתי לה כמה טוב היה לי בבית הספר וכמה רע לי עכשיו, לא נתתי לה לדבר רק רציתי להוציא את כל מה שהצטבר לי בשעות האחרונות.
ראיתי את הרופא של אבא שלי יוצא לקראת אמא שלי להודיע לה משהו ורציתי לשמוע מה איתו "אביטל אני צריכה ללכת" אמרתי וניתקתי במהרה.
וכמובן, הבשורות הטובות עוד לא הגיעו, הדמעות המשיכו לרדת, היום הרע בבית החולים המשיך. הרופא ניסה להיות עדין איתנו, לתת לנו תחושה אופטימית…
תגובות (1)
תמשיכי ותעשי פרקים יותר ארוכים