זה שינה את החיים שלי- פרק 9
~פרק 9~
~צלצול לסיום הלימודים, כולם התחילו להתארגן ולצאת אני ועומר נשארנו אחרונים, לקחנו את הזמן כי רצינו כמה שיותר שקט מכולם…~
"אתה לא חייב ללוות אותי לבית החולים, אני יכולה להסתדר לבד" אמרתי לעומר. אבל בתוכי קוויתי כי הוא יבוא איתי.
"ניראה לך? אני מלווה אותך וזה לא נתון לויכוח" עומר אמר וחייך את החיוך המתוק שלו ולאחר מכן המשיך בדבריו "חוץ מזה… אני צריך לדבר איתך" עומר שם את התיק שלו על גבו והתחלנו ללכת לכיוון היציאה מבית הספר.
אחרי כמה שניות של שקט שאלתי אותו "מה.. מה רצית?" לאחר ששאלתי הוא נעצר ואני נעצרתי מספר צעדים אחריו, הוא התקרב אליי ושאל אותי "את אוהבת אותי… נכון?" לא ציפיתי לשאלה הזאת, והשפלתי מבטי לרצפה, התביישתי. למרות הכל, ניסיתי להיות כנה ובשקט ובגמגום עניתי לו "כ..כן…" הרגשתי שאני רועדת, לרגע שכחתי שאני צריכה בכלל להיות עכשיו בבית החולים עם אמא שלי ואח שלי. המחשבות שעברו לי בראש זה מה הוא הולך להגיד עכשיו ואיך הוא יודע בכלל שאני אוהבת אותו.
אי אפשר היה לא לשים לב שהייתי מובכת וגם עומר שם לב לכך- "את לא צריכה להיות מובכת.." הוא אמר ונגע בכתף שלי. עומר ניסה להמשיך לדבר אבל קטעתי אותו "באמת? אני לא צריכה להיות מובכת?! בשביל זה רצית לדבר איתי? שאני אגיד לך עד כמה אתה מושלם לדעתי ואז לצאת מפגרת?" אמרתי הכל בעצבנות ולא הבנתי למה הוא מסתכל עליי במבט מופתע, אחרי שסיימתי את דבריי הוא ישר אמר "זה ממש לא נכון, ההפך, רציתי להגיד שגם אני אוהב אותך…אני רוצה להיות חבר שלך, את רוצה?" הרמתי את המבט שלי הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי. הסכמתי להצעה שלו, חיבקתי אותו וכמה שניות לאחר מכן עלינו על אוטובוס לבית החולים.
באוטובוס הייתה ביני לבין עומר שתיקה מוזרה, אבל זה היה רק בגלל שהייתי בלחץ ממה מצבו של אבא שלי. כל הדרך חשבתי על איך הניתוח שלו עבר ואיך הוא מרגיש, ואיך אמא מסתדרת לבדה בהכל ואיך רוי מתמודד עם כל המצב, הראש שלי כולו היה במחשבות.
ירדנו מהאוטובוס ואמרתי לעומר "אתה יכול לחזור הביתה, יש אוטובוס עוד כמה דקות" אך עומר סירב לחזור ואמר "אני נשאר, אני אלך איתך לבדוק מה מצבו של אבא שלך, בסדר?"
לאחר מכן שנינו נכנסו לבית החולים והגענו למחלקה איפה שאבא שלי מאושפז. כשנכנסתי ראיתי את הגב של אמא שלי, התקרבתי אליה, נגעתי בכתף שלה, היא הסתובבה…..
תגובות (0)