חיי לא כמו שהיו ולא יחזור על עצמם.

הייתי ילדה קטנה, לא מבינה מהחיים.
לא מבינה את כל הפרות הרקובים האלו שגורמים החיים וגם את הפרות הטובים שהם נותנים- לא השתמשתי בהם כמו שצריך.
גם ברגעים הרבים והטובים שהיו לי לא השתמשתי- לא הבנתי.
אף פעם לא הגעתי חשבתי רחוק, לא חישבתי את מעשיי, לא דאגתי לעצמי.
בחודשיים השתנתי,
גדלתי,
התפתחתי,
בגרתי.
עברתי את יסוריי האהבה,
עברתי את יסוריי החברות,
עברתי את יסוריי הלמידה,
עברתי כל כך הרבה בשנה,
שבחלומות שלי לא חשבתי שזה יקרה.
לא חשבתי שאי פעם יהיה כזאת,
אף פעם לא היו לי המחשבות האלו.
אבל זה הגיע.
אני לעולם לא יהיה אותה ילדה שהייתי.
הילדות לעולם לא חוזרת.
דמעה אח דמעה זולגת שחשיבה שהחיים לא חוזרים על עצמם.
מילה קטנה ומרדנית את הופכת לבוגרת שקולה,
ורק אז, אז את מבינה כמה את מתגעגעת לימים שלא היית דואגת מכלום.
הכל היה ורוד טוב מושלם.
לא היית חושבת על איך את נראת על הלימודים ולא על מה אחרים חושבים עלייך.
היית את – באמת את.
אף אחד לא שפט אותך לא הפריע לך דעות של אחרים.
הרגעים האלו- לעולם לא יחזור על עצמם.
ורק עכשיו זה חודר בי, שזהו נגמרה הילדות.
אני נערה סומכים עליי אני סומכת על עצמי, אני לא אכזב את עצמי ואת כל סובבי ואת כל אלו שמאמינים בי.
אני בוגרת.