יד הגורל פרק ג'

נירה ירדה מהמטוס והוציאה מהבגז' של המטוס את המזוודה שלה ומיהרה לצאת משדה התעופה לעבר האולם הגדול ולחבק את הוריה בהמון המון חיבוקים חזקים.

היא קלטה אותם מיד אך הם משום מה עדיין ניסו לאתר היכן היא נמצאת. "היי הורי החביבים". הם חיבקו אותה חזק חזק כפי שהיא תיארה.

"מה שלומך מתוקה שאלה אותה אמה?" "אני בסדר גמור פשוט הגעגועים אליכם הורגים אותי והפעם אשהה לצידכם שבועיים ימים"

"ואוו שמחו הוריה אז נוכל לכוון את העבודה כדי שנוכל לטייל ולבלות עם הבת הקטנה שלנו".♥♥

אביה עזר לנירה עם המזוודה ושלושתם צעדו לעבר מגרש החנייה. שם נכנסו למכונית של אביה ושלט קטן המחיש כי הינו עובד השגרירות.

אמה ישבה ליד נירה וכל הזמן חיבקה אותה ושאלה כמובן על כל מה שקורה.

כעבר כמחצית השעה הגיעו הביתה לדירה מאד מטופחת אך אינה מנכרת עיניים .

אמה רותי הזדרזה להכין ארוחת צהרים כשכל העולם יודע כי היא בשלנית אלף אלף.

האב אור קיבל טלפון אשר מחייב אותו להיפרד בשלב זה מבתו ורעייתו אך הבטיח כי ישתדל להגיע מוקדם ככל האפשר.

נירה ואמה המשיכו בשיחתן כפי שכל אם ובתה נוהגות לשוחח ועל אחת כמה וכמה כי שנה שלמה לא נפגשו פנים אל פנים.

לפתע זכרה נירה כי לא הוציאה את המתנה להוריה וכן בקשר לחבילה אשר התבקשה להעביר לגיל.

רותי התרגשה מאד מהמתנה המקורית שקיבלה מבתה ובאותה הזדמנות שאלה רותי את אמה האם היא מכירה את הכתובת אשר רשומה על גבי החבילה הקטנה שעליה למסור לאותו גיל.♥

המשך יבוא