יד הגורל פרק י"א

ההורים של נירה המשיכו לשוחח ביניהם ויותר מפעם אחת חזרה רותי ואמרה כמה שמחה היא כי נירה בביתם.

הטלפון צלצל ונירה מיהרה לענות: "הלו, פניה של נירה הפכו לעגבנייה בשלה היא יצאה מהמטבח והלכה לסלון, "את מזהה את קולי"? "ברור" "את רוצה להיפגש אתי עכשיו"?

"מצטערת אך יש לי תכניות" , "רוצה לקבוע למחר"?

"גיל תקשיב לי ותקשיב לי טוב: סערת רגשות חוויתי בגללך, אין טעם שנמשיך להיפגש אלא כשתביא לי את מה שאתה מעוניין למסור ליוני אחיך, אתה חי בזוגיות מזה 4 שנים וכל מה שארע או נכון יותר כל מה שלא ארע בינינו, חייבים לשכוח ולהמשיך הלאה"

"נירה ???? את רוצה להיפגש אתי ל- 5 דקות "

"לא" ה- 5 דקות הללו לא יקחו אותנו למקומות שבשום אופן לא אסכים להיות שם".

"אל תחשוב שאני כה חזקה אך לגרום עוול לאנבל אני אלחם בכדי לא לגרום לכך"

"גיל ההורים שלי ממתינים לי ואיתך הסליחה, ערב טוב ותשמור על עצמך" הטלפון דמם.

רותי חיבקה את בתה והרגישה את הדמעות החמות שעיניה היפות של בתה זלגו ללא הרף.

"מאמי אני מאד אוהבת אותו, זה קרה בשנייה הוא איש מקסים רחב אופקים והשהייה לצידו היא אגדה אך לעולם לא אסכים להפריד בינו לבין אנבל שהו בת זוגו ב-4 השנים האחרונות".

"אני מכירה את בתי לחשה רותי, כואב לי שאת סובלת אך יכאב לי יותר באם תעתרי לאהבתו וכעבר ימים מעטים את חוזרת ארצה הואקום שהתנחל בלבך יהיה קשה מנשוא".

"נכון מאמי את צודקת , אך הוא ממש מקסים אלוהים למה אהבה כל כך כואבת למה ????

את הלוא יאומן ארע. הטלפון צלצל שנית וכמובן גיל היה מעבר לקו. רותי ענתה לטלפון וביקשה מגיל בכל לשון של בקשה להניח לנירה שמתייפחת כאן כמו תינוקת קטנטנה, "אנא גיל אם אתה באמת אוהב את בתי אזי התרחק ממנה ואם הגורל ירצה הכל יכול לקרות ביניכם אך עכשיו צריך להרפות , תודה לך גיל ורותי סגרה את הטלפון"

המשך יבוא