כוכב נופל (לא אמיתי)

אני זוכר את הרגעים בהם ישבנו תחת שמיי הלילה הכהים, מביטים בהם בזמן שרק נשימותינו נשמעות עם הרוח הקרה והנעימה.
אני זוכר את הרגעים בהם גיחוך שובבי יצא מפיך, אף אחד לא ידע ממה זה וכך גם אני לא.
אני זוכר את הרגעים בהם עינייך בצבע הרקיע הביטו בכוכבים ואני זילזלתי בכך בזמן שנתתי את הבטחתי לא להביט בך מרוכזת בהם אלא להתרכז בכוכבים כפי שאהבת.
חשבתי שאת משוגעת, לא נורמלית אך עדין אהבתי אליך הייתה כשמש לפרח, אני הייתי הפרח שלא יכול לצמוח בלי קרניים חמימות ואת היית השמש, המקור שעזר לי לצמוח מעלה ומעלה.
כל פעם שהבטתי בך חשתי בטעות מכה בלבי בחוזקה אך לך זה לא הפריע, היית מרוכזת, מרוכזת בכוכבים שלא הבנתי מה משמעותם אך את כן. בשבילך הן היו מקור הנשימה אך בשבילי הן היו סתם כוכבים בחלל.

מי ידע שכל זה ישתנה? שאני לא אוכל להביט בך יותר, שאני לא אוכל להקשיב לנשמותייך אלא רק אוכל להביט בכוכבים, מי ידע שהכל ישתנה עם המשפט "מה הייתה רוצה להביע כשהכוכב יפול?" ואני זוכר ששתקתי ולא עניתי כלום אך ענית במקומי, רצית שחיי יראו טובים יותר, שתהיי בעולם טוב יותר וכך קרה, נעלמת ברגע.
הגעת לעולם אחר, עולם טוב יותר. משאירה אותי לבד מתחת לרקיע. היית ככוכב נופל בשבילי, נפלת מידיי..