לגמרי לבד

היא עמדה על קצה הכביש בכביש הסואן ביותר בעיר,
היא עמדה שם ורעדה.
"מה את עושה שם? תרדי משם מיד!", הוא צעק לה מהמדרכה הבטוחה אך היא לא זזה ממקומה.
היא עמדה שם ועצרה את התנועה בכביש הסואן ביותר בעיר והוציאה מגפון שהיה מאוחרי גבה.
"שלום לכם, אני מצטערת אבל אני רוצה לקחת כמה רגעים מהחיים שלכם", האישה דיברה לתוך המגפון בקולה הרך.
"אני בר, ואני לבד", היא אמרה וקולה נשמע שבור אך עדיין רך.
"כנראה שלא אכפת לכם אבל אני לבד. כנראה שלא אכפת לכם אבל בזמן שאתם עברתם את המשברים שלכם בחיים שלכם עם החברים שלכם ועם המשפחה שלכם מהבית הספר, מהצבא ומהעבודה אני הייתי לבד. לגמרי לבד.
כנראה שלא אכפת לכם אבל בזמן שאתם מתעוררים כדי ללכת לעבודה או ללימודים אני ממשיכה לשכב במיטה העלובה שלי בחדר העלוב שלי בבית הריק שלי, לגמרי לבד.
אנשים עוברים ליידי אלפי פעמים ועסוקים בחיים שלהם, לא מעוניינים לצאת מהבועה שלהם, כי מי ירצה לדבר עם בן אדם זר שהם ראו ברחוב? ואני נשארתי לגמרי לבד.
כנראה שלא אכפת לכם אבל אני בזמן האחרון חושבת הרבה על המוות, האם כשאמות לא אהיה לבד? האם כשאמות מישהו יתגעגע אליי וישים לב שאני חסרה? ותנו לי לגלות לכם סוד, אף אחד לא ישים לב.
כנראה שלא אכפת לכם אבל אני כאן כי החלטתי לתת עוד צ'אנס לחיים האלו, אז אם אתם חושבים שאתם יכולים לתת לי סיבה להישאר כאן אני אשמח לשמוע אותה עכשיו"
מאות האנשים שהיו במכוניות עכשיו עמדו על הכביש גם הם ביחד עם האישה היפה עם השמלה הכחולה אך לא הוציאו מילה, כולם היו עסוקים בחיים שלהם, בבועה שלהם.
"כנראה שלא אכפת לכם אבל לאחר שהצ'אנס האחרון הזה כשל אני יכולה סוף סוף להגיד לכם למה עצרתי אתכם באמצע אירוע חשוב נורא בחייכם.
אני עצרתי אתכם כאן בגלל שבעוד כמה שניות אני הולכת למות. אבל הפעם אני יכולה להיות בטוחה שמישהו יזכור אותי, כי כולם זוכרים את הזרה שעצרה את הכביש הסואן ביותר בעיר כדי למות"
היא הוציאה רובה וירתה בעצמה עשרות פעמים,
אף אחד לא עצר אותה.
כעבור דקות אחדות התנועה התחדשה ובדיוק כמו שהיא אמרה כולם חזרו לחייהם,
כולם חזרו לחיות את החיים שלהם.
אך את אותה האישה אכן זכרו,
את אותה האישה הם הולכים לזכור עד סוף חייהם,
את אותה האישה שהייתה לגמרי לבד, וכך נשארה.