לצלול עמוק. פרק 2

"למה אתה כזה מבוהל?", שאלתי את זוהר בחשש.
"כלום, אני שמח לראות אותך", ראיתי שהוא שיקר.
"זוהר אל תשקר לי, מה קורה?"
"אנחנו נוסעים לצלילה באילת."
"חחחח… מה?", חשבתי הוא צוחק. אבל ראיתי שהוא רציני.
"עומר באמת?", פניתי אליו.
עיניו היו אדומות.
"עומר מה קרה לך?"
"כן באמת, נוסעים לאילת", הוא ענה ודמעה זלגה על לחיו המשוזפת.
"אבל אילת זה נורא רחוק!"
"אז עופי מהמכונית!", צעק עליי זוהר.
עברו להן כמה שניות של דממה ובושה. הסתכלתי על זוהר וצמרמורת עברה בגופי. יצאתי מהמכונית במהירות והחלתי לרוץ.
"רגע נעמה חכי!", קרא עומר אחריי, "אדיוט אתה זוהר!."
רצתי עוד יותר מהר, היה לי חם כל כך.הרגשתי את עיניי נעצמות לאט-לאט והדבר האחרון שראיתי היה הר עמק הגליל שבכל בוקר הייתי רואה אותו מחדש. אני חושבת שעבר נצח. ושמתתי משברון לב, הייתי ממש דרמטית באותו רגע. לאט עיניי נפקחו ונשפכו על פניי מים קפואים כקרח.
"נעמה?", נשמע קול מוזר.
"מ..י.. את..ה?, גמגמתי בחשש.
"זה עומר", צחק.
"אהה, אני מת..ה?" נבהלתי עוד יותר. אבל אז, ראיתי שוב את הגליל והבנתי שלא.
"את התעלפת", ליטף עומר את שערותיי.
"אל תיגע בי", נתתי לו סטירה אבל אז שוב נפלתי ועיניי נסגרו. אבל הפעם, כשהתעוררתי הייתי פחות בהלם. כבר היה מאוחר, ראיתי את השמיים השחורים.
"היי סוף סוף התעוררת?", חייך עומר.
"מה אתה עושה פה?", צמצמתי את עיניי בחשדנות.
"שוב, את התעפלת ואת שוכבת פה כבר מ11:14
"מה?..", קולי היה חנוק, "מה השעה עכשיו?"
"20:52 בערב" ענה עומר על שאלתי.
"קמתי מהר מדשא הגבעה, אך נפלתי שוב על רגליי בחוסר אונים.