מכתב לסלינה

לסלינה.
פעם ראשונה שאני כותבת,
אני לא ממש יודעת מה לכתוב, או יותר נכון, איך להודות לך. לפני זמן מה, הייתי מיואשת. ההורים שלי היו עסוקים מהבוקר עד הערב בעבודה ולכן כשחזרתי הביתה הייתי לבד. היה לי קשה מאוד להתחבר לילדים אחרים, למרות שזאת לא השנה הראשונה שלי בבית ספר. היו לי חלומות רבים שפחדתי להגשים כי אולי יחשבו שאני מטופשת. אני תמיד פחדתי לדבר בקול רם כי אולי איזו מילה תצא לא נכון, או שיצחקו מהדרך בה אני מדברת. הדרך נראתה חשוכה ולא ראיתי את האור בקצה המנהרה. אבל…
פתאום, מלאך בשם סלינה מארי גומז הגיעה למנהרה החשוכה
והדליקה מנורה.
השיר who says עזר לי להבין, שיש בנות שחושבות שהן כאלה מושלמות, אבל בעצם אין אף אחד מושלם. הוא עזר לי להבין שלמרות שאני תקועה אני אמצא דרך להמשיך.
באותו זמן, לפני שהכרתי את השיר, חשבתי על להוציא סכין ולסיים
את הסבל. אבל… את עזרת לי.
אני חייבת לך המון,
ולכן אני מעריצה גדולה.
אוהבת,
מאי.