נשבעת שתחזור – פרק 5.

"אני כל הזמן רואה אותו" אמרתי בגמגום.
"מה זאת אומרת?" ניגב דמעותיו שנזלו.
"בחלומות, הוא כל הזמן מדבר איתי" אמרתי במהירות.
"גם שם את כל-כך כועסת עליו?" שאל במתיקות.
"תמיד" אמרתי בעוצמה רבה.
"אני אלך לישון" אמר בעודו מכניס את הנזלת חזרה פנימה אל אפו.
נשקתי ללחי שלו והוא תפס את השמיכה שלו ויצא מחדרי.
נשכבתי על המיטה ובמהירות די רבה עיניי עשו את שלהם ונפלתי לשינה עמוקה.
***
"יהלי כבר עשרה לשמונה" צועקת אימא מלמטה.
ניערתי את ראשי קלות ושפשפתי את עיני.
הרמתי את הנייד שלי מהשידה והסתכלתי על המסך, הפעם אימא לא משקרת, באמת עשרה לשמונה. קמתי בבת אחת מהמיטה והלכתי להתארגן.
"יהלי" צעקה אימא קלות כדי לראות שהתעוררתי.
"קמתי" אמרתי במילים לא ברורות כי הייתי באמצע צחצוח השיניים שלי.
סיימתי לצחצח לבשתי גינס וחולצת בית ספר וירדתי למטה.
"את רוצה שאני אקח אותך?" שאלה אימא ואינה מסתכלת עליי אלא קושרת את השרוכים של אורי בנעליים.
"לא, אני יכולה לבד" הכנסתי את הכריך לתיק.
"רק שאלתי, כי את מאחרת" זרקה לאוויר.
לא עניתי ויצאתי מהבית והתחלתי לצעוד באיטיות כאילו אין בעוד 2 דקות צלצול.
***
"יום אחרי יום את מאחרת לי? את עושה ממני צחוק יהלי?" שאלה תמר המורה.
"אני אשמה שאת מלמדת אותנו כל בוקר?" עניתי בחוצפה.
"שבי מיד במקום ותיגשי אליי בסוף השיעור" צעקה.
נאנחתי והתיישבתי במקומי.
במהלך השיעור מצאתי את עצמי חושבת הרבה על הילד המעצבן.
פתאום אחרי שהתרגשתי מלראות את אבא ולדבר איתו, פתאום נפל לי האסימון.
מי זה הילד המעצבן הזה, מאיפה הוא מוכר לי ואיך הוא מכיר את אבא שלי.
"ועכשיו יהלי תיקרא על חסיד אומות העולם שעליו הוציאה מידע באינטרנט" קטעה תמר את מחשבותיי.
בלעתי רוק והסתכלתי על המחברת שלי אולי כי בתת המודע שלי רציתי שתתמלא בחומר על חסיד אומות עולם, אבל העולם שלנו הגיוני מידי ורוח בטוח לא עשתה לי את שיעורי הבית.
"לא עשיתי" בלעתי שוב את הרוק מפחדת מהתגובה של תמר.
"צאי לי מהכיתה" צעקה תמר וקולה הרטיט את אוזניי.
אספתי את המחברת והקלמר לתיק ושמתי את התיק על הגב.
"בלי התיק" נזפה בי שנית.
התעלמתי ממנה ויצאתי מהשיעור מבלי להתייחס לאמירות שנזרקו באוויר משאר התלמידים.
יצאתי מבית ספר ובעטתי באבנים. לא הבנתי למה בראש אני כל-כך כועסת על תמר שבלב אני יודעת שאני אשמה. לא היה לי זמן להכין את שיעורי הבית בגלל המפגש עם אבא, כמה מוזר להגיד את זה.
"יהלי" שמעתי צעקה והסתובבתי לאחור.
"אתה עוקב אחריי?" שאלתי כשראיתי את פרצופו של הילד המעצבן ועצרתי את רצף הליכתי.
"משתדל" אמר בחיוך וחיבק אותי.
עיניי נפתחו לרווחה מהחיבוק, גבותיי התקרבו כשעשיתי את פרצופי המופתע.
"סליחה?" התנתקתי מהחיבוק והסתכלתי עליו באופן מוזר.
"מה? ככה אומרים שלום" אמר והתחיל ללכת לכיוון שהתחלתי ללכת אליו קודם.
"טוב" הורדתי את פרצופי הלא מבין.
"תגידי, סיפרת למישהו על מה שהיה?" ולא הזכיר את מה שהיה במילים.
"לא" אמרתי בפשטות.
"אסור לך יהלי, פשוט אסור לך שאף אחד יידע גם לא אורי" הסתכל עליי כשאמר את המשפט.
"אם אמרתי שלא אגיד אז אני לא" התעצבנתי קלות.
"את תמיד מתעצבנת כל-כך מהר?" אמר ועצבן אותי עוד יותר.
עצרתי את ההליכה והסתכלתי עליו "מאיפה אתה מוכר לי?" שאלתי אותו בתקווה שיספק לי תשובות.
"אני לא מכיר אותך" מתנער מהשאלה.
"מאיפה אתה מכיר את אבא שלי?" מחפשת תשובות.
"עימרי? זה סיפור ארוך" הוסיף חיוך קטן שחשף את שיניו הלבנות כטיפקס.
"יש לי זמן" התיישבתי על החומה של גן הילדים שהייתה שם ושילבתי ידיי.
"את לא אמורה להיות בבית ספר?".
"אל תעביר נושא. מאיפה אתה מכיר את אבא שלי?" מטיחה את השאלה בו שנית.
"אין לי זמן יהלי, אני מצטער" אמר בנחמדות אך לא קניתי את זה.
"אתה מבין מה עובר לי בראש עכשיו?" הרמתי את קולי מעט "אתה מבין כמה שאלות מסתובבות לי כל היום בראש? אתה מבין שאני לא מצליחה להתרכז בשיעורים בגלל זה?"
"אני מבין יהלי, אבל אני לא יכול" ניסה להרגיע את הרוחות בנינו.
"יהלולה" שמעתי את הקול של טל מתקרב, כמעט בטוחה שזה טל.
"תתחבא" אמרתי לילד המעצבן.
"למה?" נהייה לאדיש.
"אין לי כוח שהוא ייראה אותך ויתחיל לבלבל לי את המוח" חיפשתי בינתיים בעיניים מקום מסתור בשביל הילד המעצבן.
הוא התחבא מאחורי השיח של הורדים שהיה ממש ליד.
"יהלולית" הקול קצת התגבר וטל נעמד ממש למולי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בקרירות כי חשתי בציניות כשעיוות את השם שלי.
"טל ומלכה מחפשות אותך" טפח על כתפי.
השמעתי קול קטן של עצבים, זה מה שחסר לי שיחה אצל מלכה בנוכחות טל.
הוא התקרב לאוזניי ולחש "מגיע לך" ברוע זך וטהור.
הוא הסתובב וחזר לבית הספר.
הלכתי לשיח הורדים היפה שהיה והילד המעצבן לא היה שם.
"מה?" מלמלתי לעצמי בעודי מחפשת אותו, רצתי אל הכביש והסתכלתי ימינה שמאלה לדרכים והוא לא היה באף מקום.
"מעצבן" מלמלתי לעצמי והסתובבתי לחזור לבית ספר.
"חיפשת אותי?" חיכה לי בהסתובבות ופניו היו מאוד קרובות לפניי כך שיכולתי לחוש בנשימותיו.