סבא בבקשה תחזור לביתך הישן !!!

אדם זקן יושב לו שם בפינת הרחוב, יושב לו שם עם הציפורים שחולפות,
שוב הוא נועץ בי בעיינים מסכנות, בעינים שמבקשות רחמיים,
כול אדם עובר דרכו, אך מעט מישלו אינו נותן לו, רחמיים על אותו אדם מסכן,
שפל וחסר חיים, מה נותר לו כבר , ממש מעט כדי לחיות את חייו היפים,
והזמן שעובר לו , עם השנים שחולפים,
בוקר, בוקר, עש עלות השחר,
הוא יושב שם בפינת הרחוב ומאכיל את הציפורים המסכנות,
את תסתכל, אני אינני מבינה…, למה כולם עוברים ושבים כאילו כלום,
כולם עוברים לידך, ונועצים בך מבטים אך הם אינם נותנים לך משלהם לעזרה,
אני אינני מבינה , למה לאיש לא אחפת ?
למה אנשים מסתכלים וחולפים על פניך בלי בושה,
ולא נותנים לך מעט מקספם ,
אך אולי אני אינני צודקת אולי אתה לא מסכן,
אך מבטחה בי, מזכירות לי את ילדותי, את הילדות שלי,
אני זוכרת אותך שהייתה יושב בוקר, בוקר,
ושוב מאכיל את הציפורים המסכנות ,
אני זוכרת שאני אינני הייתי אוהבת לעבור דרך עזור זה,
כי סבתא הייתה רוצה לקחת אותי לגן , אך אני לא הייתי רוצה ללכת,
לא הייתי אוהבת זאת שתמיד היו מחריחים אותי ללכת בעזור זה בפינת הרחוב,
הייתי הולכת שם עם בנים חמוצות, אך אני זוכרת אותך,
אני זוכרת שהייתה מסתכל עלי, והייתה נותן לי משלך, הייתה כול בוקר קורה בשמי,
היינו ממש חברים טובים ,
נכון חברי הטוב, נכון מאוד,
אני זוכרת את המתנה שקניתה לי ליום הולדתי,
שמלה לבנה משובצת תווים שחורים,
אהבתי אותה מאוד , אך עכשיו השנים חלפו,
אני גדלתי , התבגרתי, אני מבינה קצת יותר, אני כבר לא אותה ילדה תמימה ,
אך עכשיו שאני שוב נזכרת , זה קשה לי עוד יותר ,
אני מתגעגעת , מאוד,
אך אתה כבר אינך פה,
זמנך עבר פה בעולמינו, אך אני נשארתי פה כו בודדה,
מחכה ליום מין הימים שגם אני היה שם אתך ,
סבא אני אוהבת אותך, תשוב לביתך, בבקשה,
למה עזבתה אותי, למה עזבתה את נחדתכה הקטנה,
בבקשה תשוב שוב לביתך, אני הזכור אותך תמיד בכול ליבי ,
לעולם לא השכח את האדם שהיה חשוב כול כך לקירבי,
אך עכשיו זה קשה וכואב,
וזה עצוב עד כו קשהי הלב,
אני שבתי לביתי , לבית של ילדותי,
ואני נזכרת שוב בך,
אך היום שאני כבר פה זה כבר לא אותו דבר ,
כי אתה כבר אינך פה,
זה כבר לא כמו שזה היה פעם,
היום אני יושבת ובוכה על איך שעזבתי אותך, בלי לומר שלום, אני מצטערת סבא באמת סלחה,
אני מצטערת שעזבתי אותך בלי לומר שום מילה,
אך זאת לא הייתה באשמתי , סבא זאת לא אני,
זה הורי שהיו שאונים אותי, והיו מרים את עצמים נחמדים אלי כלפי אחרים,
אך סבא הכול היה שקר, אני יודעת מי באמת היה אוהב אותי,
אני יודעת שזה אתה סבא , ולא אף אחד אחר,
אתה אמא ואבא בשבילי,
אך עכשיו זה כבר מאוחר מידי , הגעתי כבר אחרי זמן רב כול כך,
היום אני יושבת ובוכה על משכבך ,
סבא היום כבר אף אחד לא יושב על הספסל הרחוב ריק איש לא עובר דרקו שוב,
אף אחד לא נוגע בו אפילו לא לשניה,
איש כבר לא מתקרב אילו, סבא אתה היחיד שהייתה יושב עליו,
ואני יודעת שבשבילי זה הזכרון האחרון ממך,
והיום אני יודעת שאתה ורק אתה אוהב אותי באמת,
סבא , הזכור אותך תמיד ,
אוהבת המון ,
ושנישמתח תהיה בגן העדן,
אוהבת ומתפלל,
סוף,,,