סבא שלי- פרק 1

זה הפרק הראשון שלי פה….
אבל בגלל זה, הפרק הזה הוא לא סתם פרק.
בפרק הזה אספר על הסדרה הראשונה של הפרקים הממשיכים שלי-על סבא שלי.
אתם בטח עכשיו מאוד מופתעים ושואלים את עצמיכם ״איך מכל הנושאים הנורמליים שיש בחרת לעשות על סבא שלך״?!
אז זהו… תופתעו!
סבא שלי הוא איש מאוד מיוחד. ויש לו סיפור שמיחד רק אותו!
ולא… זה לא שואה/סיפור משפחתי כמו שרובכם חושבים עכשיו .
זה סיפור שילמד אותכם לראות אנשים אחרת… ואל תדאגו! במשך הפרקים שלי- כל מילה אמת!

ועכשיו – לפרק הראשון:

סבא שלי הוא כל עולמי ואני הכי אוהבת אותו בעולם! אני לפעמים מתלבטת בלילה מי יותר חשוב לי: ההורים שלי או הוא. סבא שלי ליווה אותי במשך כל הילדות, תמך ברגעים הקשים ותמיד כשרציתי שיבוא-הוא בא,נישק,חיבק וסיפר לי סיפור.
היה סיפור אחד.. יותר נכון ספר , ספר אגדות שהוא קנה לי ליום הולדת 3. מאוד אהבתי אותו גם כשלא ידעתי לקרוא אותו. באותה תקופה ההורים שלי לא היו במיטבם . הם רבו הרבה והם היו לפני תהליך גירושין. ( תהליך שמפריד בין זוגות שלא מצליחים בדרכן הרומנטית).
הייתי הרבה לבד, ההורים שלי לא התפנו אלי הרבה. אבל אני ידעתי שלמרות שאני לבד- אני לא לבד! צילצלתי לסבא שלי ודיברתי איתו כמה שרק רציתי… שעה,שעתיים .. על בדיחות , על הגננת בגן, על החיים. וכשביקשתי שיבוא להיות איתי שוב, טס כחץ וקשת לכיוון הבית שלי , רק כדי להיות עם הנכדה היחידה שלו (2 הבנות דודות שלי נולדו יותר מאוחר).
נשכבתי על המיטה , הוא קרא לי עוד פעם בספר האגדות הזה, פעם,פעמיים ,שלוש… עד שנתן לי חיבוק ויצא מן החדר. היינו משחקים ביחד עד אינסוף, מדברים ומדברים, הוא היה קונה לי הרבה מתנות, לוקח אותי מהגן כל יום ולא היה שבוע שהוא לא בא מינימום 3 פעמים כדי להיות לידי רק כדי לחבק אותי ולהרגיש בנוח…
כשגדלתי והתחלתי ללמוד בבית הספר, הייתי בת 6. ההורים שלי כבר התגרשו ואני קיבלתי 2 בתים. בית של אמא ובית של אבא. אך המקום שהייתי בו רוב הזמן היה הבית של אמא.
סבא שלי , היה לצידי יום יום לילה לילה. הוא זה שעזר לי לעבור את הדרך הקשה הזאת של הגירושין של ההורים בגיל 3, ללמוד שמעתה ואילך חיי השתנו. הוא קרה לבית של אבא שלי ״גן״ , הוא היה לוקח אותי לגן ואוסף אותי משם כל הזמן. הייתי ילדה מאושרת! והכל בזכות סבא שלי. אך אם היה דבר שאהבנו לעשות יותר מכל , היה לשבת על גבעת הדשא הירוקה שליד הבית שלו ולצפות בשקיעה. כל ערב שהייתי אצלו ואצל סבתא, הוא היה ממתין לי ליד הדלת והיינו הולכים יד ביד ( הליכה של 10 דקות), אל גבעת הדשא הגבוהה והיפה , כדי לצפות בשקיעה. לפעמים סבא היה מביא משקפת כדי לצפות בציפורים , עיתונים ישנים, ולפעמים פשוט ישבנו במשך 3 שעות ודיברנו בלי הפסקה.
אך ביום אחד שישבנו שם, הרגשתי שמשהו השתנה בסבא, משהו לא מבחינה חיצונית וגם לא ממש מבחינה פנימית. כשדיברנו במשך כל כך הרבה זמן הרגשתי שמשהו בסבא שלי הוא לא כדרך קבע… היתכן שסבא מסתיר ממני סוד? שבמשך 7 השנים הללו , יש משהו שסבא שלי לא סיפר לי?!