סיפורה של ילדה

סדר היום בכיתה ט,1:
שיעור אנגלית
שיעור תנ״ך
צוחקים על עינת.
זה היה הסדר..
כולם צחקו על עינת,
עינת השמנה,
עינת הפרה
עינת הזו**
כולם שנאו אותה.
ולא כי היא עשתה משהו רע..
כי היא היתה שונה.
היא היתה יותר שמנה.
ולא היה לי שיער.
כן, היא הייתה קירחת.
אף אחד לא טרח לשאול מה הסיפור שלה…
ולכן אף אחד לא ידע מה עובר על אותה ילדה…
לא היו לה חברים, לא עם מי להפגש..
גם ככה לא היה לה זמן פנוי אחרי הלימודים.
היא עברה טיפולים, עינת חלתה בסרטן.
וההשמנה שלה הייתה תופעת לוואי של התרופות.
היא כבר עברה תקופות יותר קשות…
גם הקרחת, תוצאה של הכימותרפיה..
היא כבר עברה טיפולים בארה״ב ובגרמניה..
כלום לא עזר.
לא מספיק הסבל שלה בבית
היא סבלה בבית הספר גם…
לאחר חצי שנה, הטיפולים הסתבכו.
המחלה החמירה…
עינת הובהלה לבית החולים.
לא היה לה דופק, היא לא נשמה.
הרופאים במשך כשעה ניסו להחיותה, אך ללא הצלחה..
ביום שלמחרת עינת לא הגיעה לבית ספר.
אף אחד לא שם לב.
וכך ביום שאחריו.
וביום שאחריו
עד שהחליטה המורה באמצע השיעור לספר לתלמידים, את כל הסיפור..
מהתחלתו ועד סופו.
הם היו אחוזי חרדה.
רגשות אשם.
נקיפות מצפון.
הם הצטערו על כל מה שעוללו לעינת המסכנה.
ובאו הם כולם להתאבל על קברה.
מאז אותם הילדים התבגרו והבינו.
לעולם אל תשפוט אף אדם.
לפני שתדע את סיפורם.