סיפורי בריונות ~ אלה ~ פרק 4

היא קרצה לי והלכה, הסמקתי קצת, ובלי לשים לב התחלתי לדמיין איך הוא נראה.
אולי נמוך, אולי שרירי, אולי ערס, או מישהו רומנטי וחמוד, אבל הכי רציתי, שהוא יראה כמו אביאל, בעצם שהוא יהיה אביאל.
שלפתע אחותי הקטנה באה אלי, ואומרת מה את מתרגשת כולה בן, עוד לא פגשת אותו וכבר את מאוהבת בו.
התעצבנתי ועניתי בקול מורם, אני לא כמוך בכיתה ה וכבר יש לה חבר, ושיר ענתה בקול מתנשא, זה לא אשמתי שאני מלכת הכיתה.
חלפה על פני עם חיוך מורם ויצאה, ואני רק לא הבנתי, איך היא אחותי היא היתה צריכה לצאת אחות של עדן, שתהם ממש דומות.
והלכתי לכיוון הבית ספר, כשנכנסתי לכיתה 2 בנות באו אלי ואמרו, את הילדה החדשה ? ואמרתי בקול שקט, אהה כן למה.
והן ענו בקול בטוח, אני בר וזו ליהי את נראת די חמודה רוצה לבוא איתנו לחצר ? כל הבנים החתיכים משחקים שם כדורגל ~גבותגבות~.
התחלתי לחוש קצת ביטחון, ובחרתי להפגין בו, לא להיות יותר אלה הביישנית כמו בשנים הקודמות.
ועניתי בטח, בקול מורם ומלא ביטחון, הלכנו לכיוון החצר.
ליהי היתה רוסיה גם שמעו לפי המבטא שלה, גם רואים עליה היא היתה עדינה כזאת, עם שיער ארוך וחלק, והיה לה גוף ממש יפה.
אני בטוחה שיש בבית ספר, לפחות כמה בנים שמאוהבים בה.
ובר היתה מרוקאית, היה לה שיער מתולתל בקבוקים, היא היתה שחומה, ודי גבוהה, היא מאוד משקיע במראה שלה, היא יפה אבל לא ממש, והיא יודעת להתאפר, לפחות זה עוזר לה.
הגענו למגרש, וישבנו בספסל מולו, כך שיכולנו להשקיף על כל הבנים שמשחקים, ראיתי שבר וליה מצביעות על ילד אחד, ומצחקקות, שאלתי אותם בטון לא קשור, מה איתו ?.
וליה אמרה בר דלוקה עליו, כבר מאמצע שנה שעברה, אבל הוא בכלל לא מבחין בה.
ליה הוסיפה בטון מתנשא, וחסר כל רגישות, הבחנתי שבר מסמיקה ומאוד נבוכה.
היא הביטה בליה, במבט כועס, אבל ניסתה להסתיר את זה ככל האפשר, היה צילצול, והלכנו לכיתות שלנו.
ראיתי שהילד שבר דלוקה עליו, בכיתה המקבילה שלנו, וקוראים לו נועם.
רציתי לעשות לבר טובה, לא יודעת, עד שיש לי שתי חברות, אני ינסה לשכנע אותו לבקש מבר לצאת.
מירוב שחשבתי, לא שמתי לב, ובאתי להיתקע בעמוד ומישהו תפס אותי, שנייה לפני שנתקעתי.
וזה היה שוב אביאל, הוא אמר לי בקול צוחק שוב פעם ?, אני כבר יתחיל לחשוב שאת עושה את זה בכוונה, והוסיף בקול פלרטטני, תיזהרי בפעם הבאה בובה, והלך.
שמתי לב שהוא הרגיש כמו מלך, אחרי משפט המחץ שלו, טיפה הסמקתי, אבל ניסיתי להסתיר את זה, ככל האפשר.
ואז הוא מעד בלבנה בולטת, ונפל, לא יכולתי להתאפק, והתפרצתי בצחוק, הושטתי לו יד כדאי לעזור לי לקום הוא נעזר בי ואמר תודה במבוכה והוספתי תיזהר בפעם הבאה בובה.
צחקתי, והתקדמתי לכיוון הכיתה, אביאל השיג אותי ואמר, את יכולה לחכות לי את יודעת אנחנו באותה כיתה.
הרגשתי שוב פעם, כאילו אני נופלת מרכבת הרים של 30 מטר, ועניתי, אעם אני לא בטוח בהתחשב במה שקרה אתמול, היא רותחת עלי כאילו גנבתי לה את החבר.
ואביאל הוסיף בקול בטוח, ומלא תקווה, אל תידאגי, אני ידאג לזה שהיא לא תעשה לך כלום.
עכשיו רק תעזרי לי ללכת, כי ניראה לי פרקתי את הברך, חייכתי אליו ואמרתי בטח אני לשירותך.
הוא הניח את היד שלו, באיטיות על הכתף שלי, הרגשתי משהו מוזר כזה, כמו מין פרפרים בבטן, וגם פחד בו זמנית.
אבל פשוט רציתי ליהנות מהרגע הזה, אביאל הסתכל עלי, במבט ההורס שלו וחייך אלי, והלכנו לכיוון הכיתה ……………….

3 תגובות ואני ממשיכה עוד היום (: