ספיישל חג המולד

התאספו ידידי… היום אני הולך לספר לכם סיפור ממש מיוחד…! סיפור על עוגיות וחלב חם, על שלג ועצים, על שמחה ומתנות, על שדונים וסנ– טוב… סיפור על שדונים…!
זה היה עוד יום רגיל בכפר מוצר-אלה… אך זה לא היה יום רגיל… מפני שהיום הוא יום מיוחד ביותר, יום קסום ומדהים… היום… זהו… חג המולד…!
*שיעול* טוב אני מניח שזה החלק שאני צריך לדבר בחרוזים, כן? אוקיי!
כול תושבי הכפר התארגנו לחגיגות, הכינו עצים, וקנו מתנות.
כול איש היה מאושר, ואני גם בטוח שישאר כך עד מחר.
הכפר היה מכוסה בשלג לבן, כול התושבים לבשו מעילים כמובן.
אורות אדומים וירוקים הבהבו הכול מקום, והלב של כולם היה מלא בחום.
רק אדם אחד לא היה מאושר… יחיד ועצבני הוא נשאר. אדם שכולו היה מלא שמחה, ועכשיו יישן מתחת לשמיכה.
האדם הוא קוסם שלובש גלימה אדומה, ועכשיו הוא עצבני משום מה…
וורם הקוסם היה חסר שמחה ואושר, את זה אני מבטיח לכם, ועוד ביושר.
"מה קרה לך, וורם ידידי?" שאל ספארק בחום. "צא החוצה, ותהנה מהשמחה, אתה לא יכול להיתקע על כל הזמן מתחת לשמיכה"
"איני רוצה לצאת ולבלות" אמר וורם בכעס. "בחג הזה, מישהו אחר אני רוצה להיות"
"הסבר" אמר שילו מבלי להרהר.
"לכולכם יש קסמים מיוחדים, כולם עושים פלאים ונצנוצים" אמר וורם כשהוא את קולו מעצים. "ורק לי יש כוחות אחרים, כוחות של החג הם לא קשורים" וורם הוציא את ראשו מהשמיכה. "אש ומים בחג המולד, ככה השלג לא נולד!" הוא אמר בעצבנות, וחבריו הוציאו אותו מהמיטה בקלות.
"אל תדאג" אמר ארטי. "אנו נמצא לך קצת רוח חג!"

ארבעת הקוסמים יצאו החוצה לקור, ואת השלג התושבים מתחילים לחפור.
מול הקוסמים עמדה ספרייה, ומשם יצא הספרן עם מטריה.
"שלום לכם, קוסמים אדירים. אולי אוכל לעניין אתכם בכמה ספרים?" אמר הספרן.
"אכן, אכן כן" אמר ספארק לא היסוס.
"אם כך, היכנסו" אמר הספרן. "רק היזהרו מהסוס…!"

הספרייה הייתה חמה ונעימה, והמראה היה פשוט ועוצר נשימה.
ספרים היו בכול מקום, ואפילו הגיעו עוד ספרים היום.
ארבעת הקוסמים התיישבו מסביב לשולחן, ומשום מה בצד היה ספר לפולחן.
שילו הזיז את הספר המוזר, וישר על השולחן הניח ספר מהודר.
ספר אדום ומדהים, וכולו היה מלא בתמונות של אנשים.
באחת מן התמונות, ראו תמונה של אדם מן האגדות.
אדם בעל כרס גדולה, חליפה אדומה, זקן לבן, ופרצוף מאושר.
"מי זה?" שאל וורם בלי היסוסים.
"אתה מסתכל על סנטה" אמר ספארק עם חיוך על הפנים.
"ומי זה סנטה בדיוק?" שאל וורם כשהוא מבחין בחיוכים.
ספארק פתח את פיו, והתחיל לדבר. "סנטה הוא מישהו מיוחד, מישהו שבא רק בחג המולד.
מטרתו היא להביא גם לא מעט מתנות, לכול הבנים ולכול הבנות. בנוסף לכך, לסנטה מטרה עיקרית ביותר, להביא את שמחת החג ולא לוותר!"
וורם התלהב מסנטה מאוד, ורצה ישר להתחיל ללמוד.
במשך כול היום וורם קרא ספרים, על סנטה ועל כול הניסים.

זה היה כבר ערב חג המולד, ולבם של האזרחים היה מלא בחום, וספארק, שילו וארטי ישבו בביתו של וורם.
"וורם, לא בא…!" אמר ארטי בדאגה.
"לא לדאוג" אמר שילו. "בקרוב עוד נוכל לחגוג.
הקוסמים ישבו לא מעט זמן, מחכים שוורם יגיע שמח ומוכן.
עוד מעת חצות ולא הייתה שם שמחה, אולי זו סיבה להתבכיין מתחת למיכה.

שלושת הקוסמים יצאו החוצה ועמדו מול עץ חג המולד הגדול שעמד במרכז הכפר.
ומשום מה, גם כן התושבים באו.אך הייתה שם מן מהומה…
התושבים לא היו מאושרים, ולא הייתה שמחה…!
כבר עשר דקות לחצות, וכולם לחזור הביתה מתחילים לרצות.
היה שקט, הייתה דממה. אף אחד הלך הביתה משום מה…!
לפתע, מרחוק, ניתן היה לראות דמות.
הדמות התקדמה, והתקדמה, והיא הייתה אפילו קצת אדומה.
זה היה מישהו מיוחד, מישהו כה נחמד.
זה היה סנטה!
כול תושבי הכפר שמחו באושר, וזאת אני מבטיח לכם ביושר.
סנטה התקדם, לכיוון התושבים.
הדבר הראשון שעשה, הוא זרק ממתקים.
לאחר מכן הוא הוציא את שק המתנות, ונתן לכול הילדים צעצועים ובובות.
אך שלושת הקוסמים לא קיבלו את התמיכה, חברם לא השתתף בשמחה.
סנטה התקרב לקוסמים, חייך, ואמר "תודה לכם, חברים".
"רגע, אותך אני מכירים?" שאל ספארק.
"וובכן, כן, ידידי" אמר סנטה. "זה אני, וורם, בתחפושת של סנטה!"
ארבעת הקוסמים היו מאושרים, כולם היו עם חיוך על הפנים.
השעון הגדול הראה חצות, וכולם לחגוג התחילו לרצות.

וזהו רבותי, סיפור מיוחד…! סיפור כה מדהים…! סיפור… על חג… המולד……………..!
כאן סנטה כותב לכולכם…
חג מולד שמח…!