פגישה אחרונה עם הנשיקה האחרונה…

הלכנו ליד הים… שילבנו ידיים יחד… היה נהדר….
"יהיה לי קשה לעזוב אותך…" אמר…
"אתה באמת… נוסע…?" התחלתי לגמגם…
"זה ל… 3 שנים…"
"3 שנים?!" הייתי מופתעת…
"אני יודע שזה קשה…. קשה לך לקלוט את זה… אבל אני חייב…" גימגם גם הוא… הוא הסתכל לי בעייני… ואני עליו…
"על תלך…" נזלה לי דמעה…
"אני חייב…" הוריד את הראש להסתיר את הדמעות…
"מה אני יעשה בלעדיך…?"
"תעשי כל מה שאת רוצה…" הסתכל עליי…
"לא… לא…." התכלתי לבכות, "אני לא יהיה עם אף אחד… עם אף אחד! אתה שומעה?!" משכתי בחולצתו בעודי בוכה…
"3 שנים! 3 שנים!!" הרים את קולו… והזיז את ידיי תוך כדאי בכי…
"אתה נוסע רק אתה…?" קופפתי את הראש…
"לא… עם ההורים שלי…" משך באפו…
""לא סיפרת… לי לאן…" ניגבתי את הדמעות…
"לאוסטרליה…" החזיק בידיי…
"אנחנו נשמור על קשר נכון?!" הסתכלתי על עיינו האדומות…
"אני מקווה…" בכה…
"גם אני מקווה…" בכיתי איתו והתחבקנו חזק…
"אני לא… לא אשכח אותך…" גמגמתי בלחש לאוזנו….
"אני יודע גם אני…" אמר… והמשכנו ללכת… ולא רצינו שהיו יגמר…
הגענו כבר לסוף החוף עד לרכב שלו…הוא פתח את הדלת שליד הנהג ונכנסתי פנימה וגם הוא למושב הנהג והוא התחיל להסיע אותי לבייתי…
"למה את שותקת…" גימגם תוך כדאי שמשך באפו…
"סתם…" לחשתי…
"אני אתקשר כול יום!" ניסה להבטיח…
"אני לא חושבת שזה אפשרי…"
"למה?"
"תחשוב כמה כסף זה יעלה…." אמרתי בזמן שעייני נהיו אדומות…
"הגענו…" הסתכל עליי…
"אני אפילו לא רוצה לפתוח את הדלת…" בכיתי…
"גם אני לא…" לחש ודפק את ראשו על המשענת ולבסוף יצא מהמכונית ופתח לי את הדלת… הסתכלתי בעיינו ויצאתי מהדלת… הוא נישק אותי ולא הפסיק וגם אני לא.. ולבסוף הוא התרחק ובכה…
"אני אתגעגע אלייך…." גמגם…
"גם אני…" משכתי באפי והוא נכנס לאוטו… ואני.. אנסה לעבור את ה-3 שנים האלה…