פרח נבול

הוא הכה אותה היום.
חזק וכואב.
הוא כעס והוא צעק.
היא בכתה, הוא קילל, היא התנצלה, הוא לא קיבל.
למחרת היא התעוררה מוקדם, ניסתה להתאפר כדי להסתיר את המכות, לבשה בגדים ארוכים האמצע הקיץ, ניסתה להסתיר את החבורות, כשהגיעה למקום עבודתה, חיכה זר פרחים על שולחנה עם הכיתוב ״אני מצטער, זה לא הגיע לך״.
כשהיא חזרה הביתה היא ניקתה ובישלה, מנסה שלא יהיה לו על מה להתעצבן, להכותה.
כשהוא הגיע, בלי שום הקדמה, הוא העיף לה סטירה, ואחריה עוד אחת, ואגרוף, ובעיטה, ודחף אותה עד שנפלה על הרצפה, הלם בה בכל כוחו, נסדקו לה שתי צלעות, ביום למחרת, היא לא הלכה לעבודה, שום איפור לא יסתיר את המכות האלו, שום איפור לא יסתיר אץ עיניה הנפוחות והאדומות.
בצהרי אותו היום קיבלה משלוח פרחים, ובהם היה פתק ועליו היה כתוב ״סליחה, שנינו טעינו, אני מתנצל״
היא, נרגשת מן המחווה, החלה לנקות.
כשחזר והגיע אל המטבח, צעק לה ״כלבה, למה אין אוכל על השולחן?!״
מבלי לחכות לתשובה, הלך לחדרם והלם בה קשות, קילל אותה מעמקי נפשו, הפעם, הוא ניסה לחנוק אותה, ברגע האחרון הוא נעצר והלך להתקלח.
למחרת בבוקר, היא כבר הלכה לעבודה, עם איפור כבר, צווארון גולף באוגוסט ושיער פזור, היו פרחים על השולחן, עליהם פתק, התנצלות כמובן.
כשהגיע הביתה חיכתה לו ארוחה על השולחן, והיא הודיעה לו שהיא עוזבת, בלי לחשוב בכלל נתן לה הפוכה ישר ללסת, ודקר אותה, בכל הגוף, היא לא ״נפלה״ על הסכין, הוא רצח אותה, הוא דקר אותה.
היא מתה. שוב, בבוקר למחרת, היא קיבלה פרחים.