רק אח
בחברה בה אנו חיים, כול אדם שמת תוך שירות המדינה נהפך אוטומטית לגיבור, לאחד שהקריב את חייו למען מטרה נעלה. אבל אחי לא היה כזה, הוא בסך הכול היה עוד חיל פתטי שהצטרף לצבא בעל כורחו, כמו כול השאר. הוא לא ביקש לצאת לקרב, הוא גויס, והוא לא נלחם למען המטרה, הוא רק עמד שם, מוכה הלם קרב, אוחז ברובה בידיים רועדות עת הכדור חדר דרך חזהו, ממש מעל לליבו. והוא לא שכב על הקרקע ברגעיו האחרונים, לוחש לחבריו הלוחמים משפט פטריוטי אחרון ומעורר השראה, הוא רק שכב שם והתייפח בשארית כוחותיו, חוזר על המילים "אני לא רוצה למות!" שוב ושוב עם דמעות בעיניו.
אבל בעיניהם הוא היה גיבור, סמל המאבק שלנו נגד האויב האכזר. הם ערכו לו הלוויה צבאית, עם ירי רובים באוויר והכול… ואפילו הנשיא הגיע לנחם את המשפחה והקרובים ולהספיד את הגיבור במילות הערצה לאדם שלא הכיר.
בשבילהם הוא היה גיבור, ולא משנה מי הוא היה באמת, רק העובדה שמת בזמן השירות גרמה להם להסתכל עליו כסמל למטרה שלהם ולדבוק בה יותר בכוח, לנסות להמשיך את דרכו, את הדרך בה מעולם לא באמת הלך. אבל בשבילי הוא היה רק אח, אדם, לא סמל, אישיות, לא דמות. והתגעגעתי אליו, הו כמה התגעגעתי אליו, כבר מהרגע שהודיעו לי שהוא איננו. מעולם לא הערצתי אותו, לא רציתי להיות כמוהו, וכול הצבועים שרוצים להיות כמוהו עכשיו, למרות שהם לא מכירים אותו, אתם פשוט דוחים אותי! אני מתגעגע אליו בגלל שהיה אחי, בגלל כול החוויות האנושיות שחווינו יחד, לא כי היה אדם דגול, פשוט כי היה אדם וכי היה איתי באותם רגעים אנושיים. הוא לא שמר עלי, מעולם לא לימד אותי דבר, הוא פשוט היה איתי, חלק איתי את חיי, והוא לא ראוי להערצה על זה, רק לגעגוע.
תגובות (37)
מרגש :'( אתה כותב ככ"ך יפה :)
זה כזה עצוב :'(
גם אני מתרגשת מזה.. :'(
זה כל כך נכון…
תודה, באחד הזה דווקא די השקעתי…
רואים שהשקעת (:
הקטע עצוב. נכון שזה מה שעושים כשמישהו מת, אני חושבת שזה מכבד אותו, את משפחתו, את השאר…
שוב, קצר ועצוב… כתיבה רגילה ויפה
ספיר, לגבי הטקס החברתי הזה, זו פשוט התגובה הטבעית של החברה ויש לזה צדדים טובים וגם רעים, אבל לפעמים אני פשוט חושב: "תעזבו את הבנאדם! מה אתם עושים ממנו?!" כלומר, שיניחו לו כמו שהוא ולא ינפחו את הסיפור שלו לכדי ממדים של גיבור פטריוטי עד כדי שלאף אחד כבר לא באמת אכפת מי הוא היה באמת ורק מסתכלים עליו בהערצה שהחברה שלנו הכתיבה לנו שבה צריך להסתכל עליו.
אני גם חושבת ככה מידי פעם, כאילו, הוא מת, לפחות תנו שקט למשפחה, אבל…
לפעמים זה עוזר, אחרי הכל, אי אפשר לדעת…
:/
ואו! כתיבה מדהימה, נורא נורא מרגש
ואו אהבתי (:
תודה, כולם! :)))) סמיילי עם 3 סנטרים.
תודה, כולם! :)))) סמיילי עם 3 סנטרים.
יפה מאוד(:
האמת שיש משהו שמעצבן גם אותי בקטע הזה,
הרבה פעמים, ברגע שאדם מת הוא נהיה ׳טהור׳ , סולחים לו על דברים רעים שהוא עשה, ומספידים אותו במילים של ׳הוא היה מלאך׳.
אני שונאת את זה><
בחזרה לסיפור , יפה מאוד, המסר הובן(:
הכתיבה שלך מאוד יפה והמסר בסיפור הועבר בצורה מצוינת. אני בהחלט מסכימה איתך.
מרגש ברמות… אתה פשוט מוכשר, זה גרם לי לצמרמורת :\
תודה כולם, מצטער שלא הגבתי מהר יותר.
בורן דיס ווי: לקחת את המסר שלי לכיוון כללי יותר, אני דיברתי דווקא על גיבורים. כלומר, למשל: טרומפלדור, אף אחד לא אומר: "איך אני מתגעגע אל טרומפלדור, הוא היה אדם טוב…" כולם רק אומרים: "הוא היה גיבור, צריך להמשיך את דרכו האמיצה." או משהו כזה, פשוט מסחרו את הבנאדם והפכו אותו לסמל כדי שנוכל להסתכל עליו ולהמשיך לרצות להילחם. אבל גם המסר שאת הזכרת מבוטא בסיפור, אומנם זה לא המסר המרכזי.
כןכן, המסר שלך ברור לחלוטין, אין צורך להסביר.
פשוט בתור קוראת שקראה את הסיפור? (או מאמר קצרצר?- אין לי מושג. נראלי משהו כמו סיפור-מאמרי-קצרצר)
הסיפור העלה לי אסוציאציות לדברים שאני חושבת שמעברים אני בדרך! מסויימת, גם אם לא ישירה בסיפור שלך.
ודרך אגב, אני מסכימה עם מה שאתה אומר לגבי הדרבון של האנשים למלחמה על ידי מותם של אחרים, אבל באיזה דרך עוד אפשר לעודד את הלוחמים ללחום למטרה?
תחשוב שחייל מסויים מת, ואחיו אמור להתגייס, מה הכוחות יכולים להגיד לחייל כדי שילחם ויגן על המדינה שלו?
אני לא אומרת שזה המעשה הצודק בעולם, אבל לפעמים (ממש ממש ממש לפעמים) המטרה מקדשת את האמצעים (אני ממש שונאת את המשפט הזה. הוא נוראי.)
אוקיי, בוא נשכח את המשפט שאמרתי, החלטתי שאני נגדו בכל מחיר.
המטרה של מה שאני אומרת- אם כל לוחם שיפול , לא יעודדו לוחמים אחרים למלחמה דרכו, אני לא חושבת שישאר משהו מהצבא..
שבת שלום (:
אני לא מסכים אתך, החברה לא חייבת לקדש את המלחמה ואת גיבורי המלחמה כדי ליצור מורל. אני חושב שצריך לקבל את המלחמה כהכרח וכנחיצות לא נעימה ולא כערך קדוש שהלוקחים חלק בו הם גיבורים, ושעל המתגייסים לצבא להבין שהם מבצעים שירות נחוץ אך לא רצוי, ובכנות, המצב לא ככה, צריך להודות – החברה הישראלית אוהבת מלחמה, מעריצה אותה ומבוססת עליה וזה לא בסדר…
לפי דעתי אתה טועה,
החברה הישראלית מאסה במלחמה, אולי בהתחלה זה היה מלהיב ׳למען ארץ ישראל׳ וכו, אבל שזה נגרר למותר של אלפים, המורל יורד בצורה משמעותית.
מורל החיילים ברצפה, קבוצת המשתמטים גדלה יותר ויותר, אני חושבת שאנחנו בתור מדינה מנסים להראות שאנחנו חזקים, מוכנים למלחמה. אבל זה מסיכה..
אנחנו מפחדים פחד מוות, אני מכירה הרבה אנשים שבמלחמה הקודמת היו בטוחים שזהו, ישראל נמחקת.
אז לפי המורל הזוועתי שלפי דעתי יש עכשיו בישראל, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לשאוב תקווה מאלה שנהרגו במלחמות, גם אם הם לא גיבורים באמת, אבל זה גורם לנו להתחזק ולזכור מה המטרה וגם להפחית את הפחד.
אני חושבת שמה שאתה אמרת, מתייחס לשנים של צמיחתה של ארץ ישראל, הכרזת המדינה וכולי, עברנו את השלב של ההתלהבות למלחמה, עכשיו אנחנו יוצאים אליה באידאליזם מטושטשים ו
ובהתלהבות מזוייפת, ויותר מכל- תקווה שזה ייגמר.
-מצטערת שזה יצא שני תגובות, האייפוד שלי לא הסכים לי להמשיך לכתוב בקודמת-
שבוע טוב(:
העובדה היא שאנחנו בין המדינות המפותחות ביותר מבחינה צבאית ונכון שזה מתוך הכרח, אבל בתור מדינה כזאת המערכת מדרבנת את האזרחים כדי שיצליחו בתחום בו אנחנו הכי מוצלחים – מלחמה.
בואו נהפוך את הסיפור הזה לצ'אט DDDDDDDD:
בואו לא…
בואו כן!
בואו לא!!!
בואו כן!!
באמת? אנחנו באמת עושים את זה?
הממ…
תרשה לי לחלוק על דעתך.
אהבתי את החלק בסיפור שמשקף את דעת הילד בנוגע לאחיו, שהוא היה רק אח.
שהוא היה בן אדם עם פחדים, שאיפות וכולי, ולאו דווקא "גיבור".
כמו שכתבת, זה נכון שיש כאלה שלא מתים בתור "גיבורים". אך זה לא צביעות בעיניי לדבר על אדם שנפטר, כמה טוב היה וכדומה.
בכל דבר יש ניצול, אבל בעניין הזה של מוות של חיילים, אני לא רואה את הניצול. האם הם מעוותים את האמת? אני לא חושבת. לכל אחד יש הגדרה שונה לגיבור.
אני חושבת שהאח הזה בסיפור כן היה גיבור. אף-אחד לא רוצה למות, אבל עצם זה שהיה מוכן לצאת לקרב, להילחם,להיפצע- לתת משהו מעצמו למען המדינה ואנשיה, הופך אותו לגיבור בעיניי.
תראי, קודם כול סוציולוג'יקלי ספיקינג, החברה רואה בכול אדם שמת בשירותה גיבור, לא משנה מה הוא היה. זו בעעם תגובה אוטומטית של החברה, רק שבחברה שלנו זה גם מנותב לכיוון הגברת המורל של הלוחמים שנשארו בחיים. זו עובדה פשוטה, כך החברה שלנו בנויה, אדם מת בשירות המדינה – הוא נהפך לגיבור, יש למדינה גיבור – משתמשים בדמותו כדי להגביר מורל. זו תגובת שרשרת כמעט בלתי נמנעת (בכול מצב פרטי) והילד המסכן שאחיו מת נלכד באמצע, בתוך כול ההתקהלות החברתית מסביב לדמותו של אחיו, ובתור אחד שבא מבחוץ ולא לוקח חלק בתגובה החברתית הכללית, הוא בז להם ומסתכל עליהם כחברה של צבועים, כי האח יודע שבתור אדם, לאחיו לא מגיעה תגובה שכזאת (כלומר תעשו לי טובה, הוא היה רחוק מלהיות גיבור), אבל שוב, זו התגובה הטבעית של החברה, והאח פשוט ראה את זה כצביעות.
תראי, קודם כול סוציולוג'יקלי ספיקינג, החברה רואה בכול אדם שמת בשירותה גיבור, לא משנה מה הוא היה. זו בעעם תגובה אוטומטית של החברה, רק שבחברה שלנו זה גם מנותב לכיוון הגברת המורל של הלוחמים שנשארו בחיים. זו עובדה פשוטה, כך החברה שלנו בנויה, אדם מת בשירות המדינה – הוא נהפך לגיבור, יש למדינה גיבור – משתמשים בדמותו כדי להגביר מורל. זו תגובת שרשרת כמעט בלתי נמנעת (בכול מצב פרטי) והילד המסכן שאחיו מת נלכד באמצע, בתוך כול ההתקהלות החברתית מסביב לדמותו של אחיו, ובתור אחד שבא מבחוץ ולא לוקח חלק בתגובה החברתית הכללית, הוא בז להם ומסתכל עליהם כחברה של צבועים, כי האח יודע שבתור אדם, לאחיו לא מגיעה תגובה שכזאת (כלומר תעשו לי טובה, הוא היה רחוק מלהיות גיבור), אבל שוב, זו התגובה הטבעית של החברה, והאח פשוט ראה את זה כצביעות.
כן, הבנתי את מה שאמרת (ליתר דיוק: כתבת), אך אני עדיין חולקת עלייך.
לצערנו הרב, זו המציאות העגומה בה אנו חיים… בכל אופן, נקווה לטוב.
אתה כותב מעולה, קודם כל.
יש אנשים שבאמת היו גיבורים, שבאמת ראויים להערצה. אבל מה אם אותם אנשים שאנו מעריצים כל כך היו כמו אותו אח שמת, שעליו הלבישו התנהגות כה מפוארת? אז.. כן, זה באמת משהו שחשבתי עליו תוך כדי קריאה.
כ"ה!
תודה, קודם כול.
חוץ מזה זהו. חחח
מעבר לכך שהכתיבה מדהימה, אני חושבת שהעניין של חללי צה"ל שלא עשו איזה מעשה גבורה ולא באמת היו "מורעלים" (או כל דבר שיתאר את זה), הוא טאבו שעצם העובדה שכתבת עליו גורמת לסיפור להיות עוד יותר מעניין. זה נושא כואב, אבל דווקא זה מה שהופך את הסיפור לכל כך מוצלח (ביחד עם הכתיבה המעולה, הוא מדהים).
טנקש :)
אני מסכים בלי ספק. נהנתי לקרוא כרגיל.
שמח שניהנת