תולעת

חמש שלושים וארבע
אורי פוקח עיניים. מרים את היד ומפשיל את שרוולו, חושף שעון ספיידרמן כחול שקיבל ליום הולדתו האחד העשר. דווקא די מאוחר היום, חשב לעצמו בסיפוק . עכשיו תהיה לו שעה פחות להרוג היום. הכאב החד הזכיר לו שהתולעת עדיין שם, ושגם הלילה לא נפחה את נשמתה או הלכה להציק לילד אחר. אורי ניסה להתרכז בדברים אחרים – היום לגיא יש יום הולדת, אז בטח תהיה עוגה וליצנית , ונוגה הזמינה אותו לחדרה לראות דרדסים 2, אתמול אמא ואבא שלה הביאו לה מתנה. הוא חישב את אורכיהן של שתי הפעילויות והגיע לשלוש שעות וארבע עשרה דקות בדיוק . הוא אמר לעצמו שעכשיו יש לו אפילו פחות שעות להרוג. התולעת לא הרפתה, נגסה בו וכרסמה ,עד שהגיע לקצה גבול היכולת ושלח ידו אל הכפתור האדום עם הציור של פו הדוב. מעניין מי נמצאת עכשיו, חשב לעצמו. ליאת נכנסה במהירות לחדר, "הרגיל ?" אורי הנהן בכאב. היא לחצה על כמה כפתורים , ליטפה את ראשו והלכה לה. התולעת נרגעה ומחול השדים בראשו של אורי נעלם לעת עתה.
עוד כמה זמן , הוא לא יודע כמה. אבל בקרוב הוא יהיה במקום אחר. מקום שיש המון סוכריות גומי וחטיפים, עם כל משחקי הפלייסטיישן והwii בעולם , ובריכה גדולה גדולה שלא נגמרת.
במקום הזה הוא גם יהיה קצת יותר גבוה ויהיה לו שיער בהיר וחלק כמו שהיה לו פעם, לפני שהתולעת התנחלה בראשו , וגזלה ממנו כל שריד של אושר וכל חלקה טובה בגופו.
לפעמים אורי לא מבין איך נשאר לה במה לכרסם בכלל, איך כל יום היא מוצאת לעצמה תעסוקה חדשה. לפעמים , אורי מקווה שהתולעת תלך לעצבן את יואב , הילד המרושע מהכיתה המקבילה, אבל מיד בועט את המחשבה ממוחו ונחרד.
עוד כמה זמן, אולי שנה ואולי שבוע, אורי ייפרד לשלום מהתולעת. הוא ילך למקום ההוא, עם הבריכה והשמש, והיא תלך לה לדרכה. התולעת הזאת, ששום ניתוח בעולם לא הביס, וכל טיפול וכל ניסיון להשמיד, לא הצליחו להכחיד אותה, פתאום תפחד מקצת שמש ומים.
אורי יצחק , באותו היום אורי יצחק הרבה – התולעת הזאת, מקצת חופש היא פוחדת ? איך לא גילו לו את זה קודם ?
עוד כמה זמן, אולי אפילו כבר מחר, אורי יעצום את עיניו ויפקיר את התולעת בידי הגורל. הוא ילך לו בשלווה , עם ראש נקי וידיים בלי צינורות ומחטים. עם שיער חלק ועיניים בורקות, עם החולצת כדורגל שקיבל ולא הספיק ללבוש. ועם חיוך גדול גדול , שימלא את כל המקום היפה עם השוקולד והפלייסטיישן עד שכבר לא יהיה שם מקום, לאף ילד אחר.