“תעשי לו נעים” – טריגר אונס.

אחותי הקטנה היא מלאך קטנטן.
אחותי הקטנה היא מלאך מהסוג הפגיע, לא מהסוג שמגן כמו מלאך רגיל.
אחותי הקטנה אוהבת ארנבים, היא אומרת שהם הכי מתוקים.
אחותי הקטנה אוהבת ללכת לגן, אותו אחד שגם אני הלכתי אליו כשהייתי קטנה, שם היא פוגשת חברים ובגן יש גם פינת חי עם המון ארנבונים.
כל בוקר היא קמה עם חיוך על הפנים מתרגשת לפגוש את הארנבונים הקטנטנים.
אחותי היא מלאכית קטנה בעצמה.
יום אחד היא חזרה הביתה מהגן וטענה שהיא שונאת ארנבים, בלי לתת הסברים.
ובערב לפני שהלכה לישון, אמא עשתה לה מקלחת וכשרחצה את אזור פי הטבעת ישר החלה לבכות כי כואב לה, בלי לתת הסברים.
אמא הניחה שזה כנראה בגלל שישבה בחול, הרי איזו עוד סיבה תהיה לה לבכות אם היא כולה הולכת לגן, חוץ מזה גם אני הייתי כמוה בגילה.
שיחקתי בחול וכאב לי למטה, זה לא כזה נורא.
בבוקר שלמחרת היא לא הפסיקה לצרוח ולבכות כשהערתי אותה לגן, היא טענה שהיא שונאת את הגן, בלי לתת הסברים.
כל אורך הנסיעה היא בכתה והשתוללה, כשהגענו לגן וראתה את הגננת, מיד השתתקה.
הגננת רינה, אותה אחת שגם לי הייתה, לקחה את ידה של אחותי הקטנה והוליכה אותה אל הבניין הקטן והורוד מלא בציורים של ארנבונים קטנים וחמודים.
משהו בבניין עורר אצלי זיכרון לא נעים ומודחק שלא הצלחתי להיזכר, רק להרגיש, סוג של פחד מעורר אימה השתלט עליי ומיד רציתי ללכת משם.
אחותי הקטנה חזרה הביתה ושיחקה עם הבובות, עשתה כאילו הן מדברות אחת עם השנייה בזמן שהיא זאת שבעצם מדברת.
לפתע אוזניי קפצו כששמעו שמפיה יצאה אימרה איומה,
"תגעי בדני פה למטה, תעשי שיהיה לו נעים",
והיא כאילו הרגישה את מבטי ושמה לב שאמרה משהו שאסור היה לה לומר הרימה את מבטה לבדוק שאף אחד לא שמע.
"מהיכן הבאת את זה יולי קטנטונת?" שאלתי אותה עם חיוך, מנסה לא להבהיל.
היא בחנה את פניי בזהירות עם עיניה הכחולות וזוהרות, "אסור לספר..",
היה כל אשר ענתה לי, בלי לתת הסברים.
לא אמרתי דבר להוריי, רציתי להוכיח להם את חששותיי אחרת הם יבטלו זאת בבוז.
לקחתי את הפלאפון שלי והחלטתי להקליט את יולי אומרת לי את האמת, רק כך אוכיח.
לפני השינה נכנסתי לחדרה,
אמרתי לה שאני אקריא לה סיפור היום.
הפלאפון כבר מקליט ואינה אני מתחילה את הסיפור.
"לפני שנים רבות היה ילד קטן וחמוד ששמו היה באני, הוא אהב לשחק עם חבריו כל הזמן.. ויום אחד, אחד מחבריו עשה מעשה נורא!" בחנתי את פניה של יולי בזמן שהמצאתי את הסיפור בראשי וסיפרתי לה אותו, היא נראתה מבוהלת "באני נורא פחד וחשש לספר לכולם ולפתע מצא דובון קסום! דובון שאפשר לספר לו את כל הסודות הנוראים שבעולם בלי לשמור בבטן, דובון שישמור את הסודות אצלו, כי הדובון מקשיב ולא מדבר אף פעם!" חייכתי אליה וסגרתי את הספר ש"קראתי לה".
"את יודעת יולי הדובון הזה נמצא אצלי!".
עיניה זהרו יותר מבדרך כלל והיא שאלה בהתרגשות בקול הצייצני והמתוק שלה "באמת??".
הושטתי את ידי מתחת למיטה, היכן שהחבאתי את הדובון שקניתי היום ונתתי לה אותו.
"זוכרת שאמרת היום משהו שאסור לספר כששיחקת עם הבובות? אז תדעי לך שלדובון מותר לך לספר, כי הדובון מקשיב ולא מדבר!"
היא הסתכלה עליי בזהירות והרגישה פתאום מאוד לא בנוח.
"אל תדאגי מלאכית קטנה, אני אחותך הגדולה ולא אספר על כך לאף אחד!" חייכתי וליטפתי את שיערה הבלונדיני.
היא הסתכלה על הדובון, ולא ידעה מה לומר.
"ספרי לדובון, מי אמר לך לגעת לדני למטה כדי שיהיה לו נעים?" בלעתי רוק, לפתע גרוני נהיה יבש.
היא הסתכלה עליי לרגע, בחנה את פניי ואז לקחה את הדובון בשתי ידיה ובחנה את אותו והחלה לדבר.
בזמן שדיברה קולה רעד.
בזמן שדיברה, זיכרון לא נעים ומודחק שהיה בראשי החל לקבל תמונה.
בזמן שדיברה הבנתי למה השתתקה כשרינה הגננת הגיעה לקחת אותה בידה.
רינה הגננת הזקנה, שפעם כשהייתה שלי, היא הייתה קצת יותר צעירה ויפה.
היא בעצם השטן.
היא הרוע בהתגלמותו.
היא והגנן של הפרחים שתמיד לבש אוברול כחול.
הגננת והגנן הם אנשים רעים.
זיכרון מעורפל וכואב חזר אל ראשי, אחד שתמיד הדחקתי.
–
"בואי אנה".

"הורידי בגדים אנה".

"לא, אל תתביישי מכולם שמסתכלים, הם כולם חברים".

"אנה תגעי ביואב פה למטה, תעשי לו נעים".

"אנה אם לא תגעי אני אקח אותך לחדר של פינת החי!!"

וכששוב לא הסכמתי, היא לקחה אותי אל פינת החי, איפה שכל הארנבים.

"את רואה אנה, עכשיו הארנב מת בגלל שלא נגעת ביואב! פעם הבאה אני ימות עוד ארנב ועוד ארנב!".

"אם תגידי להורים, כל הארנבים ימותו".

כשפניי מלאות בבכי, היא החזירה אותי לחדר מלא בילדים, חבריי לגן.
ומול כולם היא העמידה אותי עירומה באמצע החדר.

"אנה תגעי ליואב למטה, תעשי לו נעים".

"כל הכבוד אנה!! ילדה טובה!".

"יואב, תיגע לאנה למטה, תעשה לה נעים".

"כל הכבוד יואב, ילד טוב!!".

"אנה לכי עם יוסי הגנן לשירותים, הוא רוצה לעשות לך נעים".

הזיכרון כמעט העלה לי דמעות.
אחותי הקטנה.
כשסיימה לספר את סודה לדובון שרק מקשיב ולא מספר, חייכתי אליה ואמרתי לה לילה טוב ונתתי נשיקה על הלחי.
יצאתי מחדרה ועיניי כבר לא יכלו להחזיק את הדמעות.
דמעות שקטות,
דמעות חמות ומרות נחו על פניי.
הלכתי לסלון והשמעתי להוריי את ההקלטה.
סיפרתי להם שגם אני נזכרתי.

יולי אחותי הקטנה היא מלאך קטנטן.
יולי אחותי הקטנה היא מלאך מהסוג הפגיע, לא מהסוג שמגן כמו מלאך רגיל.
יולי הקטנה, היא כבר ילדה גדולה.
יולי לא זוכרת.
יולי פשוט לא אוהבת ארנבים.