כיסא גלגלים

"אחח" צרחתי נפלתי על בטון "אחחחחח" תזעיקו מורה"צעקה חברתי נועה. הרגשתי שזה הסוף שאני הולכת למות לא הרגשתי את ידיי ואת רגליי לא הרגשתי כלום רק את הדם שלי נוזל על גופי.
המחנכת שלי ענת הגיעה היא צרחה ואמרה"תיקראו לאמבולנס" זמן רב לא עבר והאמבולנס בא ופינה אותי לחדר מיון.
הוריי הגיעו לניתוח ואמרו"הכל יהיה בסדר אנחנו כאן איתך""אמא אני מפחדת ואם הניתוח לא יצליח??"השבתי בפחד "הוא יצליח אל תידאגי"אך זה גרם לי להיות יותר בפחד "מאיה?" אמרו "כן"השבתי בעדינות "הגיע תורך" אמרו לי אני פחדתי הרדימו אותי.
כעבור שעה נגמר הניתוח אמרו להוריי" מצטערים היא נכה" הייתי בשוק כי אז יהיו לי מוגבליות.
כמה ימים אחרי זה באתי לבית הספר עם כיסא גלגלים כולם הסתכלו עליי במבטים שאוי היא מסכנה כלכך.
נכנסתי לכיתה כולם הגיבו"מה קרה את בסדר את צריכה עזרה?" אמרתי להם "אני בסדר אני לא צריכה עזרה אבל תודה!" נישמע הצילצול ניכנסתי לכיתה אחרי כולםהתחלנו ללמוד כולם היסכלו עליי ולה בגלל שאני נכה ובגלל שיש לי מוגבלות?.
נגמר בית הספר התחלתי להגיד את נכה יש לך מוגבלות את שונה אמרתי עליי דברים רעים לא הרגשתי בנוח עם עצמי.
היום אחרי כמה שנים שעברו למדתי לקבל את עצמי