Lucy
לאחר שהחנה את המכונית בחנייה הוא יצא ממנה בכבדות. הוא הרגיש שגופו שוקל כמה טונות. הבגדים השחורים נתלו על גופו ברפיון. בידו אחז זר פרחים של ורדים. הוא נכנס לתוך בית הקברות, והשומר נופף לו לשלום. "מה נשמע, מרטין?" שאל את האיש שנכנס.
"אתה יודע.." מלמל מרטין. "רגיל."
השומר הנהן בהבנה וחייך חיוך רב משמעות. מרטין המשיך לתוך בית הקברות, ראשו מתבונן בשביל עליו הלך, מצבות עברו על פניו, אבל פניו היו מועדות לקבר אחד.
העץ הגן על הקבר מפני השמש, ופרחים נפלו באיטיות ממנו אל מצבת האבן. מרטין אחז חזק בזר הפרחים וליבו נדקר בחוזקה. הוא הניח את זר הפרחים ליד המצבה, משעין אותם בעדינות.
וידו רפרפה וליטפה את החריטה היפה והמעודנת של השם "Lucy".
הוא כרע על ברכיו בייאוש, דמעותיו מרטיבות את האדמה ומאדימות את עיניו. הוא נתמך במצבה והתפלל שהכל יתברר כשקר. ששום דבר לא קרה. אהובתו לא הלכה. אף אחד לא מת.
הוא רק רצה לחבק אותה שוב, לנשק אותה, ולחגוג לה את יום ההולדת.
"לעולם לא אעזוב אותך," מלמל. השמש הציצה מבין העננים וגלי חום אפפו את בית הקברות ושלחו במרטין הבנה. הבנה והשלמה, יש להמשיך הלאה.
"גן העדן יחכה," אמר לעצמו. "אבל אני עדיין אזכור אותך. אני עדיין אוהב. תמיד. ואף פעם לא אשכח."
תגובות (7)
סיפור יפה.(=
סיפור לא רע בכלל. אני זוכר איך שסבא רבא שלי מת, כששמעתי את זה חייכתי אף על פי שלא הייתה לי סיבה.
למה חייכת?
לא יודע, בלי סיבה.
השיר הזה תמיד מעביר בי צמרמורת.. מרטיט את הלב..
הצלחת להעביר באופן מושלם את ההרגשה הזו. הרגשתי כאילו אני רואה את השיר מול העיניים, והסיפור שלך התלכד איתו באופן מושלם.
באמת כל הכבוד! :)
וואו, יפה!
אני יכולה להישבע שחשבתי על השיר הזה כשקראתי את זה עוד לפני שראיתי שרשמת אותו למטה… מקסים :)