אבודה עונה 2 – פרק 3

אני לא מאמינה, מני מסתובב פה בעיר. מני!
אסור שהוא ידע שאני כאן. כלומר, הוא יודע שאני אצל אמא שלי בחיפה. אוי ואבוי! אם הוא יחפש אותי? וכשהוא ימצא אותי?.
ישבתי מול המחשב, סהר ומאור התווכחו על משהו בסקייפ ואני בהיתי במסך. מעכלת את המידע הזה.
אבא שלי נרצח, מי שרצח אותו היה החבר הכי טוב שלי בזמנו, מני מסתובב פה….
למה אמא לא מאמינה לי? אני חייבת להתחיל לחשוב על תוכנית.
"היי מאי" כתב סהר "לאור יש תוכנית". בהיתי במה שכתב סהר וחשבתי. אני רוצה לערב את סהר ומאור בדבר הזה?
"מה התוכנית שלו?" כתבתי
"נוכל להפליל אותו" התערב מאור.
"כן, ממש" כתבתי
"אל תזלזלי" כתב סהר "זה די טוב"
"מה יש לך?" שאלתי את מאור
"נפליל אותו" כתב מאור "ניתן לו למצוא אותך, הוא יספר לך את מה שקרה, תכריחי אותו…."
"למה נראה לך?" כתבתי "הרוצח הזה לא מתקרב אליי"
"יש לך רעיון אחר?" שאל סהר
"נוכל לגרום לו לתת למישהו מכם כדורים של סמים, זאת עברה לא?"
"טוב, כן" כתב מאור "אבל העונש של זה לא חמור כמו עונש על רצח"
"אז מה אתה מציע שוב?" שאלתי
"תיפגשי איתו, שיפגוש אותך. הוא יספר לך הכל בזמן שמכשיר הקלטה יהיה עלייך, הוא לא יראה אותו. נוכל להפליל אותו ככה בקלות"
"מכשיר הקלטה?" הקלדתי
"לאבא של מאור יש כמה כאלה" כתב סהר "נוכל לשאול אחד"
"רגע, אבל…" כתבתי ונעצרתי. פחדתי. אני לא יכולה להכחיש. אחרי הפעם האחרונה שראיתי את מני הוא ניסה ל…. טוב אתם יודעים. אני לא רוצה לחזור לזה. גם ככה לקח לי חצי שנה להיגמל שוב מהסמים ומהאלכוהול, אז לפגוש אותו שוב?
ועוד לא דיברתי על העובדה שלו רצח את אבא שלי. אם אני אראה אותו אני אתנפל עליו.
"מאי?" כתב מאור
"אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה" כתבתי בחשש
"את לא צריכה לדאוג" כתב סהר "אני ומאור נהיה קרובים לאזור, מאור יהיה עם הפלאפון מוכן כדי להתקשר לאבא שלו כשיגיע הזמן. נהיה קרוב אלייך"
"אני לא יודעת" השבתי
"תגידו, יש מצב שנפגשים?" שאל מאור "אני לא יכול להיות יותר בבית, אבא שלי כועס פה על איזה קצין אחר על משהו שקרה, אני משתגע"
"איפה ניפגש?" שאלתי "אני אפילו לא יודעת אם אני מסוגלת לצאת מהבית כבר" הבטתי החוצה, הכל כבר התחיל להחשיך, רוח העיפה עלים וגרמה לכמה מהעצים לנוע. בחושך הזה להסתובב?
"את מודאגת?" שאל סהר
"מאד" השבתי "תצאו שניכם"
"אנחנו יכולים לבוא אלייך?" שאל מאור "נוכל לשבת בבית העץ"
"בטח, למה לא?" זה לא היה אכפת לי.
"אנחנו אצלך עוד חמש דקות" סהר כתב
"ברור" כתבתי בתשובה "רק…. תמהרו טוב?"
שניהם שמו סמיילים שמח ואז כתבו ביחד "תיאום".
"תיאום כפול!!" כתב מאור וסהר התפוצץ מצחוק.
"לא אמרתם שאתם מגיעים?" שאלתי
"בטח, אנחנו בדרך" כתב סהר
כיביתי את המחשב ובהיתי בטלוויזיה, עדיין היו כמה עדכונים על הרוצח מתל אביב, אחרי עשר דקות הפעמון של הבית צלצל.
חבל שמיהרתי לפתוח את הדלת.