הקרבה, הקרב על החיים חלק ד'

התעוררתי שוב פעם בחדר החשוך. הסתכלתי לצדדי לראות עם גם משפחתי כאן אבל הייתי רק אני. "אתם יודעים, אני מפחדת מהחושך!" צעקתי לעבר החלל הריק.
לא ראיתי אף אחד אבל הנחתי שהם כן שומעים אותי ומשגיחים עלי.
לפתע צצה דמות מתוך החשכה.
"למה אני כאן?" שאלתי. יכולתי לראות חיוך מתגנב אל פיו. הוא התקרב אלי יותר יוותר וצחקק לו גיחוך מרושע ונתן לי אגרוף.
"מה את יודעת?!" את צרח עלי. ירקתי דם על הסווטשרט האפור שלי ועניתי: "כלום!"
"אל תשקרי לי!" אמר ונתן לי עוד אגרוף. "אתה כבר יודע שאני לא יודעת כלום. אפילו לא את צבע השיער שלך" אמרתי.
זכרתי שאם במקרה הוא לא ישים מסכה ואני אראה את פניו, הוא יראה בי כעדה ויהרוג אותי על בטוח.
הוא זרק עלי משהו שהריח כמו טוסט שרוף. "אני לא אוהבת שרוף" אמרתי בנחישות.
"ואני לא אוהב אותך" ענה.