סוף סוף מוכנה

בעולם שלנו בו אנשים לא אוהבים להניף אפילו אצבע בכדי להשיג את רצונם, ומעדיפים לנצל לשם כך אחרים, החיים מסוכנים. כל יוצא דופן לרוב לא יתקבל בחברה שהתפתחה כיום.
ריח תבוסה מחליא משתלט אט אט על הבתים, ובינהם שלי.
אבל אני החלטתי, אני סוף סוף אהיה אחרת, ואני אשנה.
לא אכפת לי אם מה שאני הולכת לעשות יזיק לי. לא אכפת לי אם בחוץ השמש החמה מכניעה אחרים בחוץ, או שמא יורד גשם בלתי נפסק.
אני החלטתי.
ואין דבר אשר יוכל להכניע אותי. כי עכשיו, אני חזקה יותר מקודם.
עכשיו אאסוף את כוחותיי האחרונים, אקח נשימה עמוקה ואלבש את מגפיי הכבדות והמגנות ביותר.
"לאן? את לא רואה מה הולך בחוץ?!" קראה אלי אמי לפני שיצאתי. הסתובבתי אליה, מחייכת חיוך קל ומביטה בה בעיניים טובות.
"זה בסדר, אמא," אני אומרת ברוגע.
"תבטיחי לי, תבטיחי שתחכי לי."
היא מנידה בראשה, אך למרות הכל, אני מרגישה, אני יודעת.
אני סוף סוף מוכנה,
סוף סוף מוכנה להוציא את הזבל.