פרק ה'

יומן מסע-פרק ה'

"סימון,סימון.הגיע הזמן להקיץ,קדימה תתעורר." מישהו אמר,התעוררתי מייד.
"בוקר טוב,סימון." אמרה מגדלן "קדימה,הזדרז.אנחנו חייבים לצאת עכשיו."
החנקתי פיהוק,התלבשתי במהירות.
"בוקר טוב,אחי." אמר שארל "ובוקר טוב גם לך,מגדלן."
"בכל מקרה,אל לנו להתמהמה.אשתי כבר הכינה הכל,תעירו את בניכם,עלינו לצאת." אמר שארל.
הכל נעשה כל-כך מהר,אני כמעט ולא זוכר מה קרה באותו הבוקר,בוקר שהיה כה גורלי וחשוב.
הערתי את פטר ואת ניקולא,שניהם רטנו,מתקשים להתנער מקורי השינה.
כשכולם היו כבר מוכנים ליציאה,שארל אמר:"ובכן,אנחנו נמצאים במעמד כה חשוב.רגע לפני היציאה למסע,אני רוצה לאחל לכולנו,בהצלחה,ושנצליח לגאול את הקבר הקדוש."
"הידד!" אמרנו,לייתר דיוק,צעקנו.
"ועכשיו,נלך." אמר.
כולנו היינו כבר מוכנים,הלכנו לכיוון הדלת.בין רגע היינו בחוץ,שואפים לתוכנו את האוויר הצח,הקר.
"סליחה." אמרה מגדלן "אך,כיצד נגיע לשאר הקבוצות,איננו יכולים ללכת לבד."
"אל תדאגי." אמר שארל "אינך זוכרת את הנזיר שהטיף בכפרנו,לפני כמה זמן.כנראה,עלינו לצעוד ל…"
"כן,לאן?" שאלה מגדלן,ונראתה מרוגזת.
"אל תדאגי,נפגוש קבוצות אחרות בדרך,הם בוודאי ידעו מהי הדרך,ולאן מועדות פנינו." אמר שארל.
"מצוין,אנחנו יוצאים ולא יודעים לאן ללכת." אמרה מגדלן.
"מספיק!" צעק שארל "בואו נמשיך,אין טעם להתווכח ולהתמהמה.
"ובכן,אז לאן נלך בדיוק?" שאלה מגדלן,שוצפת ומלאת חימה.
"שוב,אל תדאגי.אני יודע בדיוק לאן ללכת." אמר שארל "ועכשיו,עדיף שלא נתמיד בדיבורים,הדרך ארוכה והמילים לא יעזרו לקצר אותה."
מגדלן לא ענתה,התחלנו ללכת,דרך ארוכה עוד לפנינו.מגדלן אחזה בניקולא,שעדיין היה מעט עייף.
הבעת פניה של מגדלן הייתה קודרת,ונוגה.אני חושב שהיא מתחרטת על ההחלטה שלה,לבוא עימי.מעולם לא תכננתי שדבר כזה יקרה,חשבתי שהכל יהיה מדוייק ומתוכנן עד היסוד,כנראה שלא.
אך,אני לא רוצה שמגדלן תהיה עצובה,לעניות דעתי,זה לא הגיע לה.
המשנו ללכת,כולם סוחבים את התיקים העשויים מעור.הם לא ממש כבדים.
אנחנו מתחילים את המסע,עכשיו,זו ההזדמנות להוכיח שאנחנו האנשים הפשוטים,יכולים לגאול את ארץ הקודש,לקרוא תיגר על כל המוסכמות…