פרק ו'

יומן מסע-פרק ו'

כעבור כמה ימים:
למזלנו,מצאנו בדרך קבוצה של אנשים,אשר מנו רבבות של אנשים,נשים וטף אשר התארגנו לצאת למסע לארץ הקודש.בראש הקבוצה עומד נזיר,שמו הוא פטר.בדיוק כמו שמו של בני.
חשבתי לעצמי "איזה מזל שמצאנו את קבוצת האנשים הזאת…זו קבוצה גדולה,אשר כמונו,מתכוונת ללכת לארץ הקודש."
נצטרך,כנראה לעזוב את צרפת,בדרך לארץ הקודש.אני מרוצה,כולם מרוצים.מגדלן כבר לא רוטנת,ומצבו של ניקולא השתפר פלאים.שארל כבר לא כועס,ומריסה מחייכת כל הזמן.ופטר,פטר בני מגלה עניין רב בלימוד התפילות,הוא מעולם לא למד לקרוא ולכתוב,פטר ממין,הלא הוא פטר הנזיר עוזר לו בזה לפעמים,כשהוא יכול.
האמת היא,שאני קצת מודאג.האוכל קצת מתחיל להצטמצם,ועדיין לא יצאנו מצרפת.למזלנו,יש לנו לפחות עוד מים.כבר מתחיל להחשיך,מגדלן הלכה להשכיב את ניקולא ופטר,באתי עימה,למזלנו,היו לנו מעט אוהלים.הנשים והילדים ישנו בהם,וגם אם היה מקום,גם חלק מהגברים.מגדלן כיסתה אותם בשמיכה,שנינו נתנו להם נשיקת לילה טוב.מגדלן נראתה עייפה,ואמרה שהיא רוצה להישאר פה,באוהל.נשארתי איתה קצת,עד שהילדים נרדמו.דיברנו קצת,מגדלן ואני.ראיתי בהזדמנות הזאת ליישר את ההדורים ביני לבינה,הרי ידוע לי שלא רצתה לבוא,ולא ניהלנו שיחה רצינית זה זמן רב.שמחתי על ההזדמנות,אך ברגע שרציתי לפתוח בשיחה,להגיד משהו.הסתבר שמגדלן כבר נרדמה,מגדלן המסכנה,היא כנראה מאוד תשושה ממה שעבר עלינו עד כה.וחוץ מזה היא בהריון,ואני מפחד ש…אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה או לדבר על זה,מגדלן מאוד חשובה לי,איני רוצה שיקרה לה משהו רע.
יצאתי מהאוהל,רוב הגברים ישבו מול המדורה,משוחחים ביניהם ומדברים.החלטתי להצטרף,והתיישבתי על בול העץ,גם שארל היה שם.דיברנו קצת,השיחה החלה לסוב על ירושלים,איך היא נראית?
מהו גודלה?
מה יקרה לנו שם?
הגברים החלו לעלות תיאוריות על-כך.
"…ירושלים כולה נוצצת,השמיים נוצצים,ואווירת הקודש שורה במקום…"
"…האל שוהה בירושלים עצמה,המקום אפוף הילה זוהרת."
ועוד…
"לדעתי,ירושלים נראית כמו הכוכבים בשמיים.נוצצת,בוהקת ומלאת הילה,היא מלאה בגילה ובשיר.אווירת שמחה ריחפה שם,לפני שהכופרים פלשו לארץ הקודש.והציפורים מצייצות…" אמר שארל "מהי דעתך,אחי?"
חשבתי לרגע,ואז אמרתי:"ירושלים,כולה נקייה וטהורה.האל מרחף בשמיים הזוהרים.הרחובות נקיים,וכל הזמן זורחת שם השמש.
גודלה הוא בגודל עשרים אמה*,אולי פחות.היא מוקפת חומה ומצודה גדולה." אמרתי והמשכתי. "לדעתי,ברגע שניכנס לירושלים,השמיים יזרחו במגוון צבעים.נשחרר את הקבר הקדוש,ואלוהים בעצמו יודה לנו על גאולת ארץ הקודש,ההמונים יריעו לנו."
האנשים מחאו לי כפיים,גם שארל.אני חושב שכולם התרשמו מהתיאור של ירושלים,אני חושב שככה היא נראית,אך,מעולם לא הייתי שם.
לאט,לאט השיחה החלה לגווע.הגברים התפזרו חיש מהר.אני ושארל וחלק מהאנשים,ישנו על האדמה.לא רצינו להכביד,כי גם ככה כמעט ולא היה מקום.
בהתחלה,עוד נשמעו דיבורים פה ושם,התלחששויות,אך הם הפסיקו במהרה.עכשיו,נשמע רק קול נשימתם הקצובה של הגברים.לא יכולתי להירדם,אז סיירתי קצת במחנה.שרר שקט במחנה,ולפעמים נשמע קולן של החיות.הסתכלתי על הכוכבים הנוצצים,גם על הירח.זה היה פשוט יפהפה.חשבתי על העולם שלנו,שהוא גדול יותר ממה שחשבתי.
חזרתי למחנה,היה קר,רעדתי מקור.מיהרתי לכסות את עצמי.התבוננתי בעצים,ונרדמתי.

*אמה-יחידת מידה קדומה לאורך.היא שאולה מאורכה של היד מהמרפק ועד קצה האצבע הארוכה.