הודעה

השקם בבוקר נכנסה שירי למשרד.
נשמה את האויר אשר היה מלא בריח של דיו ונפט.
״לילי תביאי לי קפה, בבקשה״ ביקשה ממזכירתה.
לילי הלכה למטבח הקטן והשחור שהיה בבניין החברה ומזגה קפה לשירי, עם שתיים וחצי כפיות סוכר כפי ששירי אוהבת.
שירי פתחה את הדוא״ל במטרה לבדוק אם הפרויקט החדש שהחברה שלה מייצרתקיבל הזמנה ראשונה.
״הודעה לגב׳ שירי כץ״ היה רשום בתיבת הדואר הנכנס. שירי לחצה פעמיים על הכפתור השמאלי על מנת להיכנס, וקראה:
״גברת כץ היקרה,
אני רון, נער שנולד בשנת 2000. עברו מאז שמונה עשרה שנים ושבוע בדיוק לפי הספירה שלי. אני אומצתי על ידי משפחה אומנת לפני שבע עשרה שנה ושמונה חודשים, משום שאימי, לא יכלה לאפשר לעצמה לגדל אותי. כעת אני בן שמונה עשרה, וביקשתי לדעת מי זאת אימי, והופנתי…״ שירי לא המשיכה לקרוא את הכתוב, היא נבהלה, גם היא שלחה את בנה לאימוץ כי לא יכלה לטפל בו בגלל מחסור כספי.

עברו חמש שנים, ולמשרדה של שירי הגיע גבר צעיר לחפש עבודה.
״ מי אתה?״ שאלה שירי על מנת להתחיל את ראיון העבודה.
״ אני רון כץ, נולדתי בשנת 2000, וכרגע אני בת עשרים ושלוש, אני בנך, אמנם לפני חמש שנים דחיתי את מכתבי המשתי לחפש ולא התייאשתי.״ ענה.